You need a newer version of flash

מיניות - Sexuality

מהי מיניות? מתוך מגוון של נושאים, אנסה לעמוד במאמר זה על שאלה בסיסית הקשורה למושג "מיניות". האם מיניות קשורה לרבייה בלבד? האם מיניות קשורה ליחסים הטרוסקסואליים בלבד או שהיא רלוונטית גם ליחסים בין הומוסקסואליים וסוגים אחרים של יחסים?

מהי מיניות?

 

נתחיל בציטוט:

 

"עובדת קיומם של צרכים מיניים בקרב בני האדם והחיות מובאת לידי ביטוי בהנחת קיומו של 'דחף מיני', באופן דומה לדחף האכילה, זהו הרעב.
בשפה היומיומית לא נמצא מושג מקביל לרעב, אך המדע עושה שימוש במילה 'ליבידו' לצורך זה." (61)

 

במילים אלה פותח זיגמונד פרויד ב- 1905 את מאמריו החלוציים בנושא המיניות, קובץ של שלושה מאמרים שנקרא "שלוש מסות על התיאוריה של המיניות".

 

 

א. מיניות ונושאים הקשורים אליה

 

כפי שניתן לשער, נושא המיניות הנו עניין רחב מאוד ומורכב מנושאים ומתתי נושאים רבים כמו:

 

  • זהות מינית
  • משיכה מינית
  • סיפוק מיני
  • בעיות בתפקוד המיני כמו אין אונות מצד אחד או שפיכה מוקדמת מצד שני.
  • חשק מיני מוגבר ומנגד העדר חשק מיני או ירידה בחשק המיני.
  • נטייה מינית
  • הומוסקסואליות
  • בי סקסואליות
  • אוננות
  • אהבה

 

למרות רוחב היריעה, אנסה בחלק זה הנוגע למושג 'מיניות' לגעת דווקא ביסודות של המיניות מתוך מטרה לפשט את הדברים, עד כמה שהדבר יתאפשר. במאמרים נוספים אגע גם בנושאים שהזכרתי כאן ואתייחס למורכבות הכרוכה בהם.

 

בשלב זה, על מנת לברר מהי מיניות ננסה ללכת בדרך שנראית בטוחה ונפנה למילון.

 

"מיניות : סקסואליות, יצר המין, המשיכה הטבעית שבין זכר ונקבה: המיניות ממלאת תפקיד חשוב בחיי האדם והחי." (62)

 

מיד אנו רואים כי הגדרה זו הנה חלקית. הסקסואליות עליה מדובר כא,ן בהגדרה המילונית, נוגעת למשיכה הטבעית שבין זכר לנקבה, אך היא אינה נוגעת להומוסקסואלים או להיבטים אחרים של מיניות. האין עבור הומוסקסואלים תחושה של משיכה טבעית לבני מינם? האם דחפי המין הבאים לידי מעשה בין בני אדם מאותו המין אינם ביטויים של מיניות ?

הרי היבטים כאלה של משיכה מינית ידועים מזה אלפי שנים.

 

ננסה את כוחנו בצעד אחד לאחור למושג 'מין' מתוך הנחה ש'מיניות' הוא מושג שצמח ממנו. אולי מתוך כך תצמח לנו הישועה.

למונח 'מין' הגדרות רבות במילון, אך לצרכנו נעזר בזו:

 

"מין – כלל התכונות והשינויים האנטומיים והפיסיולוגיים היוצרים הבדל ברור בין זכר לנקבה בעולם החי או הצומח." (שם)

 

ובהקשר לכך:

"יחסי מין – הזדווגות של זכר ונקבה, בעילה והבעלות"

"יצר המין – המשיכה הטבעית הקיימת בין זכר לנקבה" (שם)

 

הגדרות אלה בהקשר של המיניות מוסיפות עבורנו את ההיבט של הסיווג, כלומר מין כשווה ערך לסוג, ובהתאם לכך זכר ונקבה. אך בכל הקשור למושג מיניות חזרנו לנקודת ההתחלה, כלומר להתייחסות של ההגדרה למשיכה שבין זכר לנקבה בלבד, והדרך הנוספת שרצינו ללכת בה הביאה אותנו שוב למבוי סתום.

 

שני כיווני חשיבה מרכזיים של האנושות שעוסקים גם במיניות – הדת ותורת ההתפתחות - יוכלו אולי להוות עבורנו משען, נתחיל בתחום הדת.

 

ב. תפיסות דתיות בנוגע למיניות

 

התפיסה הדתית היהודית וגם הנוצרית, על מיניות, שואבות את יסודותיהן מהתנ"ך, נוכל ללמוד על כך מתוך מספר ציטוטים.

 

" ַויֹּאמֶר אֱלֹהִים, תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ, בְּהֵמָה וָרֶמֶשׂ וְחַיְתוֹ-אֶרֶץ, לְמִינָהּ; וַיְהִי-כֵן.  כה וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת-חַיַּת הָאָרֶץ לְמִינָהּ, וְאֶת-הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ, וְאֵת כָּל-רֶמֶשׂ הָאֲדָמָה, לְמִינֵהוּ; וַיַּרְא אֱלֹהִים, כִּי-טוֹב.  כו וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ; וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל-הָאָרֶץ, וּבְכָל-הָרֶמֶשׂ, הָרֹמֵשׂ עַל-הָאָרֶץ.  כז וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ:  זָכָר וּנְקֵבָה, בָּרָא אֹתָם.  כח וַיְבָרֶךְ אֹתָם, אֱלֹהִים, וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת-הָאָרֶץ, וְכִבְשֻׁהָ;" (בראשית פרק א').

 

מציטוט זה נדגיש את מה שכבר ציינו, המין כשווה ערך לסוג. כלומר, אלוהים יוצר את החיות על פי מינים ולגבי בני האדם מודגשים שני עניינים מרכזיים:

  • בריאתם כזכר ונקבה.
  • משימתם לפרות ולרבות.

 

נקרא ציטוט נוסף:

 

"וְאִישׁ, אֲשֶׁר יִנְאַף אֶת-אֵשֶׁת אִישׁ, אֲשֶׁר יִנְאַף, אֶת-אֵשֶׁת רֵעֵהוּ--מוֹת-יוּמַת הַנֹּאֵף, וְהַנֹּאָפֶת.  יא וְאִישׁ, אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת-אֵשֶׁת אָבִיו--עֶרְוַת אָבִיו, גִּלָּה; מוֹת-יוּמְתוּ שְׁנֵיהֶם, דְּמֵיהֶם בָּם.  יב וְאִישׁ, אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת-כַּלָּתוֹ--מוֹת יוּמְתוּ, שְׁנֵיהֶם:  תֶּבֶל עָשׂוּ, דְּמֵיהֶם בָּם.  יג וְאִישׁ, אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת-זָכָר מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה--תּוֹעֵבָה עָשׂוּ, שְׁנֵיהֶם; מוֹת יוּמָתוּ, דְּמֵיהֶם בָּם......  טו וְאִישׁ, אֲשֶׁר יִתֵּן שְׁכָבְתּוֹ בִּבְהֵמָה--מוֹת יוּמָת; וְאֶת-הַבְּהֵמָה, תַּהֲרֹגוּ.  טז וְאִשָּׁה, אֲשֶׁר תִּקְרַב אֶל-כָּל-בְּהֵמָה לְרִבְעָה אֹתָהּ--וְהָרַגְתָּ אֶת-הָאִשָּׁה, וְאֶת-הַבְּהֵמָה; מוֹת יוּמָתוּ, דְּמֵיהֶם בָּם.......  כב וּשְׁמַרְתֶּם אֶת-כָּל-חֻקֹּתַי וְאֶת-כָּל-מִשְׁפָּטַי, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם; וְלֹא-תָקִיא אֶתְכֶם, הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה, לָשֶׁבֶת בָּהּ..." (ויקרא פרק כ')

 

בפסוקים שהובאו כאן מספר ויקרא נוכל ללמוד על ההסדרה הנדרשת ביחסי המין על פי חוקי ה' ועיקרם הוא:

  • משכב בין זכר ונקבה בלבד.
  • משכב זה הוא תחת תנאים של איסור על ניאוף, איסור על יחסים בתוך המשפחה ואיסור, אם אנסח אותו בהכללה, על קיום יחסי מין עם חיות.

 

מהחומר שהובא בקצרה אנו למדים שההגדרה המילונית היא למעשה תמצית של התפיסה הדתית. כיוון מרכזי נוסף בתחום האנושי היא תורת ההתפתחות, היא הגישה האבולוציונית שפריצתה התרחשה לאחר מחקריו ומאמריו של צ'רלס דארווין.

 

 

ג. הגישה האבולציונית – גישת ההתפתחות

 

רקע על הגישה האבולוציונית

 

במאה ה- 19 ובמאה ה- 20 חלו שינויים והתפתחויות מרחיקי לכת בתחומים רבים של החיים עבור המין האנושי. אחד מהשינויים במחשבה האנושית נגע לשאלות הקשורות לעצם החיים על פני כדור הארץ.

עד למאה ה- 18התפיסה בסיסית הנוגעת ליצורים ולמינים שחיו על פני כדור הארץ היתה כי מה שנמצא הוא מה שיש, הוא מה שהיה וכנראה גם מה שיהיה.

במילים אחרות, הצמחים והיצורים על פני כדור הארץ, כולל בני האדם כמובן הינם קבועים, לא השתנו והיו כך מאז ומעולם.

 

אחד מהחוקרים הראשונים שערער על דברים אלו היה ביולוג צרפתי בשם ביפון (1707 – 1788). השערותיו היו כי לחיים על פני כדור הארץ יש מוצא אחד, בין אם מדובר בסוס, חמור, קוף או אדם ואילו התוצאות השונות שניצבות לנגד עיננו כיצורים שהם לכאורה מוגמרים, קשורות להשפעות השונות שהיו לסביבה על היצורים המתפתחים (63)

חוקר נוסף בשם למארק (1744 – 1829) שהיה פרופסור לזאולוגיה הגדיר את המושג 'מין' כך:

'כל ציבור יחידים, שמוצאם מאחרים הדומים להם'.

פרופסור למארק גם התייחס לכך שמינים אינם יצירה שנותרת ללא שינוי ולפיכך מושג ה'מין' הוא מושג שיש בו מהמלאכותיות. לתפיסתו התגובות של בעלי החיים לסביבה נובעת ממטרה של שאיפה להשתכלל (שם). גם הביולוג א.ז'ופרוא סנט-הילייר הביע דעות דומות, אך, מלבד מעטים, דעותיהם לא מצאו אוזן קשבת בין אנשי המדע בזמנם.

 

צ'ארלס דארווין, אבי תורת ההתפתחות, החל להתעניין בלימודי ביולוגיה וגאולוגיה, אחרי שסירב להנחיית אביו ללמוד ולעסוק ברפואה. בהמלצת פרופסור באוניברסיטה, הוא קיבל, לאחר לימודיו, משרה של חוקר טבע באוניה שיצאה למסע סביב העולם, מסע שנמשך כחמש שנים. במהלך המסע היה דארווין יורד מהאוניה, מסייר ואוסף נתונים מהשטח בנקודות השונות שבהן עצרה האוניה.

 

לאחר חזרתו מהמסע החל דארווין לעבוד על החומרים שאסף ואלה יצאו בהמשך במספר עבודות, ביניהן ספרו המפורסם 'מוצא המינים'.

החידוש מרחיק הלכת של הגישה האבולוציונית היה ההסבר בנוגע לשינויים החלים בצומח והחי על פני כדור הארץ ובמיוחד על אופיים של שינויים אלה. אופיים של השינויים הללו קשור למנגנון של ברירה טבעית שעיקרו הוא מאבק הקיום של היצורים על פני הארץ.

 

יסודו של מנגנון הברירה הטבעית הוא שמבין הצומח והחי, אלה המצליחים להמשיך לחיות מסיבות שונות, אם זה כתוצאה מהתגברות על השינויים החלים בטבע או כתוצאה משינויים החלים בהם, הם השורדים והם אלה שיעבירו בירושה את התכונות המועילות להישרדות לצאצאיהם שיוכלו לשרוד טוב יותר מאחרים.

 

שינויים נוספים בסביבה ובתנאי המחייה יגררו שינויים נוספים וכך הלאה. הברירה הטבעית מביאה לידי כך שרק מי שיכול לשרוד על פי סגולותיו או מי שהשתנה כדי לשרוד ימשיך להעמיד צאצאים. כאמור, צאצאים אלו יזכו בירושה שתאפשר להם לשרוד בהצלחה בהמשך.

 

מיניות והגישה האבולוציונית

 

עניין המיניות אינו נידון לכאורה בתמצית של תורת ההתפתחות באופן ישיר, אך אין ספק לגבי הקשר של מושג זה ליסודותיה של תורת האבולוציה.

נושא התורשה התפתח מהבחינה המדעית בהמשך, ודרך העברת התכונות בין דור לדור פוענחה במידה רבה באמצעות תורת הגנים.

תורת ההתפתחות נשענת על עניינים הקשורים להישרדות קיומית ועל שינויים במין כתוצאה ממאבק הקיום. בנוסף היא עוסקת בהורשת התכונות המועילות להישרדות, כמו גם היכחדות של יצורים, של איברים או הרגלי התנהגות שאינם רלוונטיים עוד לתנאי הקיום.

באופן הכללי ביותר נעשית הורשה זו על ידי זיווגים בין זכרים לנקבות, זיווגים שכוללים מערכי התקשרות מופלאים של התנהגות חיזור, מערכות רבייה מדהימות במורכבותן ותוצאות של ממש לזיווגים אלה – חיים חדשים על פני הארץ.    

 

האמצעים הטכנולוגיים והידע שהושג במאה השנים האחרונות בנוגע לאבולוציה הביא ללא ספק להתקדמויות נוספות בהבנת הדברים, שלא אכנס אליהם כאן, אך גישת ההתפתחות לא השתנתה במהותה.

 

נחזור לשאלה שבה אנחנו מנסים לדון כאן, מהי מיניות?

לא נוכל להתכחש לכך שמתוך הדברים הנוגעים לתורת האבולוציה, יסודה של המיניות בטבע הוא בשילוב שבין תהליכי רבייה להישרדות. אמנם ההפריה בטבע אינה נעשית כולה על ידי זיווג, אך נראה כי עשרות מיליוני שנות אבולוציה הביאו ליצירות מופלאות בים ועל פני האדמה כאשר התפתחות זו, בוודאי עבור היצורים המורכבים של תחום החי, התאפשרה בעיקר על ידי מיניות שמהותה זיווגים בין סוגים שונים של זכרים וסוגים מגוונים של נקבות.

 

מתברר שהמסקנה העולה מתוך תורת האבולוציה נמצאת בהלימה עם התפיסה הדתית ועם ההגדרה המילונית שהבאתי בתחילת הדברים והיא שמיניות קשורה למשיכה בין זכרים לנקבות שמטרתה רבייה. יתר על כן, אנו מוצאים בתורה האבולוציונית את הזיווגים הללו ואת ההורשה שעימם, הכרחיים להתפתחות החיים של יצורים רבים על פני כדור הארץ. לפחות עד כה.

 

לכן, גם עתה נותרנו עם השאלות שפתחנו בהן. המשיכה המינית המדוברת, כפי שמצאנו עד כה היא בין זכר לנקבה ולכאורה היא אינה נוגעת להומוסקסואלים ולפרקטיקות מניות אחרות. האם האין עבור הומוסקסואלים תחושה של משיכה טבעית לבני מינם? האם דחפי המין הבאים לידי מעשה בין בני אדם מאותו המין אינם ביטויים של מיניות? כיצד קשורים טרנסג'נדרים וטרנסקסואליים לתפיסות שהובא עד כה?

היעדרן של תשובות מספקות בשני הכיוונים הללו מכוונות אותנו להמשך החקירה בעניין. ננסה לפנות לפסיכואנליזה.

 

 

ד. מיניות - המין האנושי והחידוש התפיסתי של הפסיכואנליזה

 

מיניות וטיפול פסיכואנליטי בראשיתו

 

ד"ר זיגמונד פרויד, אבי הפסיכואנליזה, היה רופא ובשלב מסוים בחייו המקצועיים החל לעסוק בטיפול נפשי. מסלול עבודתו של פרויד נבנה על בסיס תגלית חשובה מאין כמוה, של מי שהיה מעין מנטור שלו, ד"ר יוזף ברואיר. ביסודו של דבר החל פרויד לחקור ולטפל בהפרעות ובעיות נפשיות שלא נמצאו להן מקורות גופניים גרידא, על ידו או על ידי קולגות שהפנו אליו מטופלים.

כפי שהתברר מהניסיון הטיפול המוצלח של ד"ר ברויאר במטופלת המפורסמת "אנה או", על מנת להביא להבראת המטופל מההפרעה הנפשית, יש צורך לחקור את הרכיבים הנפשיים המצויים בשורש הבעיה.

באותם ימים, הסתבר לפרויד כי חלק גדול מההפרעות הנפשיות קשור לעניינים של מיניות וכתוצאה מכך, הוא חקר את הנושא לעומקו.

בשנת 1917, כבר לאחר שנות מחקר ועשייה רבים בטיפול פסיכואנליטי, פרויד פרסם קובץ הרצאות מבוא לפסיכואנליזה ואחת מהן נוגעת בדיוק בשאלות סביב נושא המיניות. זוהי הרצאה עשרים שכותרתה "החיים המיניים של האדם" והיא דנה גם בהרחבת המושג מיניות, כפי שנראה בהמשך.

 

ללא ספק, הדרך ההגיונית להתייחס לנושא של מיניות היא כפי שתיארנו עד כה בהקשר לתפיסה הדתית ולתפיסה האבולוציונית, שמכוונות לתפוס את המיניות כדבר שקשור בפעולה הטבעית של הרבייה. אולם, פרויד מעלה שאלות בנוגע לכך וטוען שאם זוהי המיניות, הרי שאנו עלולים להוציא מתוכה כמה פעילויות שאינן קשורות ישירות לרבייה. בין הפעילויות שקשורות למושג מיניות ואינן קשורות ישירות לרבייה פרויד מונה את האוננות, את הליטוף, את הנשיקה וכמובן את יחסים המגוונים בין בני אדם שאינם הטרוסקסואליים ושתוצאתם, על פי רוב זהה לפעילות המינית הרגילה - אורגאזמה.

 

הרחבת ההגדרה למושג מיניות

 

בהתאם לכך פרויד מרחיב את התפיסה בנוגע למושג מיניות. הוא כולל בה כמובן את ההתייחסות להבדל שבין המינים ואת ההיבט של הרבייה, אך הוא מוסיף דבר יסודי נוסף שנכון באופן מיוחד ליצור האנושי, לאדם – מיניות כפעילות שנעשית לשם הפקת הנאה ושאינה בהכרח קשורה לרבייה.

 

הפעילות המינית שמכוונת לרבייה כוללת את מפגש של אברי המין של הזכר והנקבה ובהתאם לכך את הפוטנציאל להפריה. יחד עם זאת, למרות סלידתם של רבים, מציין פרויד, איש לא העז לומר שהפעילויות המיניות שאינן למטרות רבייה, במיוחד של אלו שאינם הטרוסקסואליים, אינן פעילויות תחת ההגדרה של יחסים מיניים או של מיניות בכלל.

 

הרחבת מושג המיניות שיסודה בהפקת הנאה מהגוף הובילה את פרויד לחקור את התפתחות החיים המיניים מתחילת חייו של האדם. הגילויים שבאו בעקבות מחקרים אלו, בין השאר, היו שיש ביטויים מיוחדים של מיניות כבר בימי הילדות. דברים אלו של פרויד הביאו להתנגדויות רבות למשנתו ולפסיכואנליזה בכלל, אך למרות הקשיים הדבר לא ריפה את ידיו.

 

בהקשר למיניות הילדית, פרויד סוקר תהליכים התפתחותיים החל מרגע הלידה ועד לבגרות המינית ומציין מספר נקודות מרכזיות כמו הפקת הנאה של תינוקות ופעוטות ממציצה, לאו דווקא בכדי לאכול, פעילות הפרשות ושליטה בביצוע של ההפרשות (למשל עיכובן) על מנת להשיג הנאה גדולה יותר ועוד.

 

בנוגע למיניות בקרב מבוגרים, הרי שלא ניתן להתכחש למורכבויות ולגיוון בתחום זה. יש מי שעבורם האובייקט המיני אינו בן המין השני אלא בן מינם, יש מי שאיבר המין של הפרטנר המיני מעניין פחות ודווקא חלק אחר בגוף או אפילו חפץ שקשור אליו מעורר דווקא הוא את החשק המיני שלהם, יש מי שההסתכלות באקט המיני היא זו שמעוררת אותם ויש גם מי שמתעוררים לנוכח הצגת גופם לאחרים. בכל הפרקטיקות המיניות יכולה להיות העדפה לגרימת כאב כלשהו לפרטנר המיני או לספוג מעשי השפלה ומכאוב במטרה להגיע לסיפוק, יש מי שמעוניין להתמקם כבן המין השני ועוד ועוד.

משחקי התפקידים שמקיימים זוגות הטרוסקסואליים מביאים בחלקם את ההיבטים הללו של המיניות בצורה מעודנת יותר.

 

אם כך, אנו מגיעים לכך שעבור האדם מיניות היא דבר רחב הרבה יותר מפעילות שמטרתה רבייה. אמנם הרחבת התפיסה בנוגע למושג מיניות חשובה ביותר, אך ללא ספק טרם ביררנו את הדבר עד תום. עדיין איננו מבינים מהו הדבר שמייחד את האדם והביא לכך שחיי המין שלו יוכלו להיות כל כך מגוונים? מדוע, בניגוד לשאר היצורים על פני האדמה, אין חיי המין של האנושות ממוקדת בפעילות למטרת רבייה בלבד?

 

 

ה. צעד נוסף בהתפתחות המושג מיניות

 

יצורים, אורגניזמים ואינסטינקטים

 

עשינו הבחנה ראשונית בנוגע למושג מיניות של בני האדם לעומת יתר היצורים, בני האדם מקיימים יחסי מין גם, אפשר לומר אפילו, בעיקר, כדי להפיק הנאה. יחד עם זאת, עדיין לא ברור בדיוק מדוע. נוכל לשאול את עצמנו, כיצד פועלות החיות ויתר היצורים על פני כדור הארץ בתחום המיניות

והתשובה הבסיסית לכך היא על פי האינסטינקט.

האינסטינקט בתחום הביולוגיה מייצג תגובה אוטומטית תורשתית לחיות שונות על פי מינן. האינסטינקט מהווה תגובה לגירויים שונים, כאשר תגובה זו לגירוי יוצרת שורה של תהליכים שמפעילים את החיה. אינסטינקטים בולטים קשורים ליכולת המולדת של חיות לקבל הזנה מייד לאחר הלידה, יכולתן של ציפורים לבנות קן, ביצוע מסלולי נדידה בקרב דגים ועופות עם שינויים בעונות השנה וכמובן אינסטינקטים הקשורים למיניות, אשר בקרב החיות למיניהן, קשור באופן הדוק לרבייה.

לדוגמא, בקרב נקבות של בעלי חיים שנכנסות לתקופת ייחום ישנו ביטוי שיכול להיות מזוהה על ידי הזכר, בן אותו המין כמו האדמה של אברי המין אצל נקבת הבבון והתנפחות אבר המין או הפצת ריח ורטיבות אצל חתולות וכלבות. יותר מכך, בקרב בעלי חיים מסוימים כמו החרדון ישנם שינויים ממשיים בנראות של הזכר בעונת הרבייה.

המחזוריות במוכנות לרבייה אצל חיות שונות ותנאי הסביבה המתאימים יוצרים את הבסיס להתהוות השינויים בגוף החיה ובעקבותיהם את ההתעוררות של האינסטינקטים המיניים של הזכר או הנקבה בני אותו המין. דוגמאות לכך אפשר לראות למשל באמצעות טקסי חיזור הדדיים של ריקוד, השמעת קולות בקרב זכרים ונקבות בני אותו מין, פיזור ריח מפתה והתגובות שבאות בעקבותיו.

 

בני האדם, דומים ליצורים אחרים בהיותם אורגניזמים. בהתאם לכך ישנן מערכות גופניות אורגניות שפועלות בדמיון רב לאלו של החיות. בשנים האחרונות מעלים מחקרים שונים כי בין האדם לקוף השימפנזה ישנה התאמה גנטית גבוהה כמעט עד זהות.

אך למרות זאת, למרות הדמיון האורגניזמי היסודי, למרות דמיון במערכות איברים פנימיים וגם למרות הדמיון הגנטי, ישנו הבדל גדול מאוד בין האדם ליתר בעלי החיים שרלוונטי מאוד גם לנושא המיניות.

 

הדחף והייצוג הנפשי

 

בנושא של מיניות שבו אנחנו עוסקים כאן, ראינו כי אצל החי, ההתנהגות המינית נובעת בעיקרה ממחזורי פוריות ומתקופות ייחום שבעקבותיהם מעוררים אינסטינקטים ואלה בתורם מביאים לסדרה של פעולות שסופן בהזדווגות.

אך מה קורה אצל האדם?

בשונה מהאינסטינקט פרויד התייחס לגורמי הנעה אצל האדם בהתבסס על מושג הדחף. את הדחף כמו גם את האינסטינקט איננו יכולים לראות ישירות, אלא להניח את קיומם כתוצאה מהתרחשויות מסוימות. שני הקשרים בעלי חשיבות גבוהה הודגשו על ידי פרויד בהקשר לדחף, האחד היווצרותם והתגברותם לנוכח מתח פיזי ממשי בגוף והשני התגלגלותו של הדחף לייצוג נפשי. התוצאה של מימוש הדחף היא סיפוק ולענייננו כאן סיפוק מיני.

 

נוכל לומר אם כן, שההבדל בין האדם ליתר היצורים, בהקשר למושג הדחף, הוא כי מתח בגוף יכול לעורר את האדם ואת החיה לפעולה, אך אם החיה מגיבה בסדרת פעולות אינסטינקטיבית הרי שאצל האדם הדבר מיתרגם לייצוגים בשדה הנפשי. תוצאה אפשרית כזו היא שהאדם מעורר מינית ויודע שהוא מעוניין להגיע לפורקן מיני.

ההבדל זה בין האדם ליתר היצורים, כלומר לדעת על הדחף ולא לפעול באופן אוטומטי, גדול הרבה יותר ממה שנראה בתחילה. אצל החי התגובות האינסטינקטיביות דומות, שלא לומר זהות על פי מין החיה. כלומר, חרקים שונים, ציפורים, דגים וכו' יגיבו באופן כמעט זהה לגירויים, בהינתן מתח דחפי דומה.

 

לא כך האדם.

אצל האדם, הגם שיש דמיון גופני אורגני לאדם אחר, ישנו מערך נפשי שונה, אשר מוביל לתגובות מגוונות, אפשר שיהיו קיצוניות בשונותן.

זאת אומרת, שגם אם ניקח באופן תיאורטי מצב של מתח מיני גופני פחות או יותר דומה, אצל שני אנשים שונים, אליו נוסיף לרגע הנחה נוספת של ייצוג נפשי דומה, הדבר ממש לא יוביל לתגובה זהה.

דחף מיני אצל אדם אחד יוביל לניסיון התקשרות עם בן או בת זוג, אצל אחר הדבר לא בהכרח יגיע למודע ויכול לעורר חרדה, אצל שלישי יוביל לאוננות וכו'.

יותר מכך, כל אחת מהאפשרויות שצוינו כאן כאפשרויות להשגת המטרה, כלומר הפגת המתח המיני והשגת סיפוק מיני יכולים להתבצע בצורות שונות על ידי כל אדם בהתאם ליכולותיו והעדפותיו.

אין ספק כי השונות בין בני האדם גדולה בעניינים של מיניות והיא רלוונטית גם בכל הנוגע להעדפות הקשורות לעיסוק מקצועי, לתחביבים, לקשר עם אחרים בכלל וליחסי האהבה בפרט.

 

מותר האדם מין הבהמה, שפה ומיניות

 

מה עושה את ההבדלים במערך הנפשי ובהתאמה לכך את דרכי ההתנהגות, תפיסת העולם והתגובות לגירויים בין בני אדם וזאת בשונה מיתר היצורים? כיצד הבדל זה קשור למיניות ולפרקטיקות המיניות המגוונות כל כך אצל האדם?

 

בני האדם אמנם נולדים דומים ליצורים אחרים מבחינה אורגנית וכדברי קהלת גורל אחד להם - המוות, אך בכל זאת הם נבדלים מהם בדבר מהותי, דבר שברבות הזמן יעשה מהאדם לראשון בשרשרת המזון למרות חולשתו הפיזית ביחס לחיות אחרות. דבר זה יאפשר לאדם ליצור עושר תרבותי בדמות הצגות ומופעים, שירים וסיפורים, להמציא המצאות כמו: ספינות, מכוניות, מטוסים וחלליות, ליצור תרופות וחיסונים ולבנות גורדי שחקים, להפיק חשמל ומחצבי טבע, ליצור תקשורת טלפונית וגם לבקר על הירח. כל אלה ועוד דברים רבים ומופלאים לא היו מתאפשרים לולא יכל האדם לדבר ולתקשר באמצעות שפה.

לנסח דברים, להמציא מושגים, לבנות תוכניות ולהסיק מסקנות, לשער, לשאול, להפוך דמויות למציאות, לקבוע מטרות, להמציא נוסחאות ולהקצות משאבים. לשתף, ללמד ולהוריש ידע מדור לדור.

 

הפלא שהוביל את האדם להיות בעל יכולת לתקשר באמצעות מילים, לבנות שפה, ליצור משהו שמתקיים הודות לאחרים השותפים לכך – כלומר ליצור אובייקטים, ליצור את מושג ה'עצמי', להיות בעל מודעות ולקיים חיים במסגרת תרבותית, פלא זה קרה לאדם בלבד.

בניגוד ליצורים אחרים שיש ביניהם תקשורת חד פעמית, האדם יכול לדבר על דבר שהיה, להתייחס למה שהוא מצפה ולדמיין את מה שהוא שואף להשיג.

יכולת זו היא היסוד למה שהוא האדם, זהו בסיס לתפארתו וגם יסוד לסבלו.

 

ז'אק לאקאן, פסיכואנליטיקאי צרפתי טבע את הביטוי "אין יחס מיני"(64). בהרחבה נאמר, כי בניגוד לחיות הפועלות על פי אינסטינקטים בתחום המיני, האדם פועל במיניות שלו באמצעות מערך של עולם סמלי.

מה שמדליק את הדחף המיני אצל אישה אחת שונה ממה שמעורר את הדחף המיני אצל אחרת, ההעדפה הארוטית של אדם מסוים תלויה בתנאי ששונה מאשר זה של חברו. אחד מחפש את בת המין השני ואחרת את בת מינה, הפקת ההנאה מיחסי המין קשורה אצל אחד לכוחניות ולאחר לרוך, אחת רוצה להיות פאסיבית והאחרת אקטיבית, יש מי שמעדיף אור והאחר עמימות, להתבונן באחר או שיתבוננו בו, מגע מועדף באזור זה של הגוף או באזור אחר, קיום יחסים באזור פרטי או תחת סכנה ועוד ועוד אפשרויות ותתי אפשרויות.

 

אם היה יחס מיני אצל האדם לפני שנים רבות, כלומר קשר מיני בין זכר לנקבה המבוסס על אינסטינקטים, וודאי שאפשר להניח כזה, הרי שאולי לא נותר ממנו דבר. התפקוד המיני עבור האדם הוא חלק מהמערך הנפשי הייחודי שלו וזה קשור בעולמו הסמלי ובאופן שבו הדברים קשורים לגופו.

המסקנה היא שלכל אדם מיניות ייחודית משל עצמו. לעיתים נדרשת עבודה מסוימת כדי לגלות אותה.