You need a newer version of flash

משבר בזוגיות | טיפול

 

אני מוצא חובה להתחיל בהערה אתית. משבר בזוגיות הוא מונח שגור שבא לתאר שבר במערכת יחסים בין בני זוג.

אבל כיצד קובעים אם יש או אין משבר בזוגיות ?

אז זהו, שלא מדובר בעניין שאפשר לקבוע אותו באופן מוחלט.

יותר מכך, במצבים מסוימים יכול אחד מבני הזוג לומר כי הוא תופס את היחסים ככאלה שנמצאים במשבר, בעוד הפרטנר שלו עשוי לחשוב אחרת. אבל גם במצב כזה מדובר בפרטנר לזוגיות והדבר הופך לבעיה של הזוג. 

 

לטיפול הנוגע למשבר בזוגיות  - לחצו כאן ליצירת קשר

 

א. בעיות בזוגיות

 

בעיה של אחד או משבר של השניים ?

 

אדם יכול לסבול מבעיה אישית, משהו שקשור אליו וכידוע הדוגמאות לכך רבות: כשלים בעבודה או בעסק, עצבנות, דיכאון, חרדה ועוד. גם אם הבעיה משפיעה על אנשים בסביבתו אשר אינם מרוצים מכך, במיוחד לאלה שאכפת להם ממנו, עדיין נותרת לרוב עיקר הבעיה אישית וממוקדת באדם עצמו.

לא כך הדבר כאשר הבעיה נוגעת לקשר בין בני זוג. מוסד הנישואין והחיים בזוג בכלל מזמנים לפרטנרים ההתמודדויות רבות מאוד, ובמסגרת החיים המשותפים עולות בעיות אינספור.

ודאי שלא מכריזים על כל ריב או ויכוח כמשבר בזוגיות, אבל ישנן בעיות שנראה כי הן ממוקדות בקשר עצמו ומתנסחות בצורות מגוונות : דעיכה של האהבה, יחסים מחוץ לנישואים, טענות הדדיות על תפקוד לקוי בניהול מטלות הבית, חוסר פרגון, תלונות על היעדר רגישות, ריבים על עניינים פעוטים, הידלדלות יחסי המין,

צרות עם החותנת, האשמות ...ועוד ועוד.

משבר בזוגיות

עניינים אלה יכולים להתגלגל למצב שמערכת היחסים מתערערת וזוכה לשם משבר בזוגיות.

יש שהדברים מצליחים להתברר ולהתבהר במסגרת שיחות בין בני הזוג מה שקרוי "עובדים על הזוגיות" ולעיתים מתקבלת החלטה לפנות ליועץ או מטפל.

 

נראה כמה היבטים הנוגעים לבעיות בזוגיות:

 

התאהבות, אהבה וחיי היום יום

 

יחסים של זוגיות מתחילים במקרים רבים בהתאהבות ובתחושות אופוריה המתלוות אליה. בניה של חיים משותפים שכרוכים בהם עול ומחויבויות מצריכים מכל אחד מבני הזוג לקחת על עצמו אחריות, לעיתים משימות קבועות, דברים שמקלקלים את הכיף ושיכרון החושים שהיו מנת חלקה של תקופת ההתאהבות.

ה"ירידה לקרקע" מחייבת בניה של מערכת יחסים שיש בה גם התנהלות יום יומית, דבר המשפיע על כל אחד מבני הזוג בצורה שונה. עכשיו יכולים להתגלות דברים על אופן התפקוד של כל אחד.

 

יכולת ההתמודדות של בני הזוג יחד ושל כל אחד מבני הזוג בנפרד באתגרים שהחיים מציבים הופכת להיות קריטית כאשר לזוג נולדים ילדים.

 

 

בעיות בתקשורת בין בני זוג

 

לבעיות בתקשורת בין בני זוג יש מקום נכבד במה שנתפס כדבר שפוגע בקשר. נראה כמה דוגמאות לכך:

  • חוסר הבנה – "אמרתי לו משהו, והוא – כאילו אמרתי משהו אחר לגמרי. אני לא יודעת איך הוא הבין את זה ?"

  • ציפיות ואכזבות – לבני הזוג יש לעיתים ציפייה שהאחר יבין בדיוק מה הוא אמור לעשות, גם אם הדבר לא נאמר. אכזבה בעקבות כך עלולה להיגרר לריב.

  • תקשורת פתוחה – תקשורת בין בני זוג יכולה להיות פתוחה במובן של שיתוף, אך יכולה להיות הרסנית כאשר אין בה בלמים וכל אחד יכול לפגוע באחר בנקודות רגישות הידועות לו מעצם יחסי הקרבה הזוגית. מערך הבלמים הזה בולט מאוד כאשר ישנם בין אנשים יחסים פורמליים והוא פוחת ביחסים אינטימיים.

 

מדוע מתקיים חוסר הבנה בין בני הזוג ? מדוע ישנן ציפיות ודברים לא נאמרים ? מה כדאי לדעת על תקשורת ועל היבטים במבנה הנפשי של כל אחד מבני הזוג, כדי להפחית את עצמת החיכוכים ומתי חיכוכים הם חלק ממשחק האהבה ?

 

 

פירוק החבילה

 

זוגיות היא מבנה. מבנה חברתי קטן בין שניים שבמקרים רבים הופך למבנה שכלולים בו גם ילדים. כך הופך הקשר הזוגי למבנה חדש של משפחה שיש בו קשר זוגי.

המבנה הזה זכה לשם "חבילה", ובמרבית המקרים המייסדים שלו הם אלה שברגעים מסוימים יכולים גם לפרק אותו.

פירוק של זוגיות ומשפחה הוא אמנם מעשה של בני הזוג אך ללא ספק נמצא בתוך הקשר חברתי.

בעבר, כמו גם בחברות שמרניות בימינו, האפשרות לבחון את הקשר, לפני מיסודו, היה קשה יותר ולאחר החתונה, הקושי להתיר אותו היה גדול יותר. זאת, מבחינת המוכנות של הסביבה הקרובה לקבל את המעשה וגם בגלל חומרת ההשלכות האישיות והחברתיות על כל אחד מבני הזוג והילדים לאחר מעשה של פירוק.

גם בימינו ההשלכות של פירוק הזוגיות והמשפחה רבות: מהבחינה נפשית, החברתית והכלכלית. יחד עם זאת, כתוצאה מהשפעות חברתיות ואחרות, הדבר נעשה בקלות רבה יותר.

 

ירידת החסמים החברתיים בנוגע לפירוק של זוגיות ומשפחה מקלים מצד אחד את הביצוע של מעשה כזה ומצד שני מגדילים את האחריות האישית לבחינה של מערכת היחסית והתפקוד של כל אחד מבני הזוג במערכת הזוגית והמשפחתית.

 

היבט זה של הזוגיות – בחינת האחריות האישית לקשר הזוגי - הוא חלק מ"טיפול זוגי" בין אם הוא נעשה בנוכחות של שני בני הזוג ובין אם באופן פרטני.

 

 

לטיפול הנוגע למשבר בזוגיות  - לחצו כאן ליצירת קשר

 

 

ב. בדרך לטיפול

 

דרושה הכרעה – של מי הבעיה ?

 

כאן ארצה להתייחס נקודתית לאחד הקשיים לטפל בבעיות בתחום הזוגי והדבר נוגע למצבים שבהם דבר כלשהו או התנהגות מסוימת של אחד מבני הזוג מפריעה לאחר אך איננה מפריעה לו עצמו. בעיות בקשר הזוגי מאופיינות במשפט המתחיל במילים "הוא כך וכך............. " או "היא כזאת וכזאת.................". כלומר : לא מורידה את הזבל, לא משקיע בזוגיות, לא יוזמת...., לא מדבר בזמן שמקיימים..... וכו'.

האשמה מופנית כלפי האחר.

בהתאם לכך נשאלת השאלה: של מי הבעיה ?

האם הבעיה היא של בן הזוג שסובל מההתנהגות של האחר, או האם זו גם בעייתו של האחר שכעת נמצא ביחסים עם בן זוג שאינו מרוצה מהקשר עימו ?

ומה אם יש מספר דברים כאלה וכל צד מרגיש כך לגבי הפרטנר שלו ? הנה לנו מסגרת לוגית שמבהירה משהו לגבי המורכבות של היחסים בין בני זוג.

אז מי יניע את העניין, ינסה לפתור מה שגורם למצוקה, את מה שתקוע, כשכל צד יכול להאשים את האחר בבעיות ?

 

ללא ספק, הכרה של שני בני הזוג בכך שישנה בעיה, גם רק אחד מהצדדים הוא הסובל, עשויה ליצור התחלה של תהליך בירור מקצועי שיאפשר התייחסות טיפולית בהקשר הזוגי וגם בהקשר האישי, על פי הצורך.

 

טיפול

 

מתוך עמדה פסיכואנליטית שחלק ממנה נוגע לשאלת האחריות האישית, יהיה לרוב המפגש הטיפולי עם כל אחד ואחד מבני הזוג. מתן מענה לבעיות בקשר בין הפרטנרים צריך להיות כרוך בשינוי כלשהו, במיוחד כאשר מצב העניינים הופך בנקודה מסוימת לבלתי נסבל.

אז שימו לב בבקשה, בהתאם למה שכבר נכתב, כדאי שנקודת הפתיחה לכל הפונים ליעוץ או טיפול תתחיל בניסיון לענות על השאלה : האם אתם מוכנים לחולל שינוי ?

בעצמכם. כמובן !

 

ליצירת קשר     שאלות ותשובות