פוביה | טיפול בפוביה

 

אחת ההשלכות הבולטות מלבד חוויות החרדה היא הימנעויות ועכבות בתפקוד וכתוצאה מכך השפעות מגבילות על חיי האדם. אחת הפוביות הידועות יותר היא אגורפוביה שבאה לידי ביטוי בחשש להימצא במרחבים פתוחים (מתאפיינת אצל כל אחד באופן מסוים) ומביאה על פי רוב לצמצום משמעותי של סביבת המחיה. פחד מטיסה יכול גם הוא להוות סימפטום של פוביה, בדרך כלל יהיו מצבים נוספים שיש להם קשר לטיסה, אם זה מעליות, מקומות סגורים, חניונים תת קרקעיים ועוד.

 

  

א. סוגים של פוביות 

 

מקובל להתייחס לכל אובייקט או מצב שגוררים תסמינים כפי שתואר קודם כמקרה של פוביה ולצורך הפשטות אתייחס לכך כאן גם אני. בפסיכואנליזה ישנה התייחסות מיוחדת לפוביה המתרחשת בתקופה מסוימת בילדות ואביא אותה בהמשך. אם כן, נתייחס כאן לפוביה כאל היווצרות של חרדות כתוצאה ממפגש כלשהו עם אובייקט או אובייקטים – למשל דם - או סיטואציה – למשל טיסה - כאשר לעיתים הפוביה רחבה יותר ורלוונטית לאובייקטים מסוימים שיש ביניהם דמיון כמו כלבים, זאבים וכד' או מצבים שיש ביניהם מכנה משותף כמו מקומות סגורים.

 

להלן רשימה חלקית של סוגי פוביה שכיחים: 

 

איכינופוביה - פחד מדברים חדים רבים כמו: מחטים, סכינים ואולרים, מספריים חדים, שברי זכוכית.

 

פוביית חיות – פחד מכלבים, שועלים, פחד מחתולים, דובים. לעיתים המכנה המשותף לפוביה הוא העובדה שיש לחיות הללו פרווה אך לא הכרחי שדווקא זה יחבר ביניהן. המכנה המשותף החשוב הוא זה שנוצר בלא מודע והוא גם החשוב לעניין טיפול בפוביה, כפי שנראה בהמשך.

 

אגורפוביה – חשש או פחד ממקומות פתוחים או מקומות הומי אדם, פחד גם מרחובות רחבים וכיכרות גדולים, אפילו מאזור של בניינים גבוהים.        

 

קלסטרופוביה – פחד משהות במקומות סגורים או ממצבים בהם חופש התנועה מוגבל כמו מעליות, כיתות קטנות, מטוסים, בדיקות רפואיות הדורשות חיבור של מכשור בדיקה לגוף ועוד.

 

פוביה חברתית – מכונה גם חרדה חברתית ומתבטאת בקשיים שונים בתפקוד בחברה כמו קושי ולעיתים גם פחד להיות בחברת אנשים, חשש לדבר, תחושה של דימוי עצמי נמוך או של נחיתות.

 

ארכנופוביה – פחד מעכבישים שלעיתים מצטרף אליה פחד מחרקים שונים.

 

הידרופוביה – פחד ממים שבא לידי ביטוי בהתרחקות ממקורות מים גדולים כמו ים, אגם, בריכה ואפילו אמבט מלא מים.

 

העובדה שישנם מקרים מגוונים לאובייקטים ומצבים פוביים יצרה רשימה אינסופית של פוביות, בינהן פוביות מוזרות ואחרות - מוכרות יותר:

 

• המטופוביה – פחד מפני דם או פציעות של האדם או של אחרים.

• טכנופוביה – היווצרות של חרדה כתוצאה מהכרח להשתמש באמצעים טכנולוגיים שגורמת להתרחקות ולהימנעות מהם.

• חרדת בחינות – חששות גדולים לקראת ביצוע של בחינות המלוות במתח ותסמינים כפי שתואר עד להימנעות מהגעה לבחינה.

• אקרופוביה או פחד גבהים – תחושת פחד, רעידות בגוף וסחרחורות כאשר מתקרבים למצב בוא מנסים או נדרשים להיות במקומות בהם ישנם פערי גובה, במיוחד כאלה שנראים לעין. בסיטואציה של טיסה אנחנו רואים זהות בסימפטומים בין קלסטרופוביה לפחד גבהים.

• אקולופוביה – פחד מחושך המאפיין במיוחד ילדים אך גם חלק מהמתבגרים והמבוגרים.

   

  רשימת האובייקטים או המצבים יכולה, כאמור, להיות אינסופית – כך נפגוש גם את הקולרפוביה – פחד מליצנים או דמויות בתחפושת,  אגטפוביה – פחד להשתגע ועוד ועוד.

   

  על כך כותב פרויד :

  "צורה נוספת של חרדה.. נמצאה באחיזה נפשית וקשורה לאובייקטים מסוימים או למצבים מסוימים. חרדה זו שהיא רבת פנים עד מאוד ולעיתים כוללת "פוביות" מוזרות מאוד. סטנלי הול (1914) הפסיכולוג האמריקאי המכובד, לקח על עצמו לאחרונה להציג בפנינו סדרה גדולה של הפוביות הללו עם כל ההדר המלווה לשמותיהם היווניים..

   

  שימו לב לכל הדברים שיכולים שיכולים להפוך לאובייקט או לתוכן של פוביה:

• חושך

• אוויר פתוח

• חללים פתוחים

• חתולים

• עכבישים

• טרקטורים

• נחשים

• עכברים

• סופות רעמים

• פינות חדות

• דם

• חללים סגורים

• קהל

• הימצאות לבד

• חציית גשרים

• מסעות ימיים

• נסיעות ברכבת וכו' וכו'.

   

  ניסיון ראשון למצוא דרך בבלבול הזה מוביל לחלוקה לשלוש קבוצות. לחלק מהאוביקטים והסיטואציות המפחידות יש משהו מוזר (uncanny) לגביהם גם עבור אנשים נורמליים, קשר מסוים לסכנה. לכן פוביות אלו אינן נראות לנו בלתי מובנות אם כי חוזקן גדול מאוד.

  כך, לרובנו יש תחושת דחיה אם אנו פוגשים בנחש. פוביה מנחש, נוכל לומר, הוא מאפיין אנושי אוניברסלי ודארווין תיאר באופן מרשים איך הוא לא יכול היה להימנע מפחד מנחש שבא לעברו, למרות שהוא היה מוגן בזכוכית עבה" (53)

   

אם נחזור לנסיון שלנו להגדיר את הפוביה, הרי שאנו רואים שפוביה היא פחד מאובייקט או מצב מסוים שעלול לעורר התקף חרדה וכולל תסמינים שונים שבאים לידי ביטוי אצל כל אדם באופן ייחודי.השאלה שנשאלת היא האם באמת כל פוביה היא "מחלה" בפני עצמה או שישנם תהליכים נפשיים שבגינם נוצרה הפוביה ואילו האובייקט הפובי הוא מקרי.

 

 

טיפול בפוביה - לחצו כאן

 

ב. פוביה - כללי

 

במאמר שלהלן אתייחס להיבטים שמאפיינים את הפוביה, נראה חלק מרשימה ארוכה של פוביות וננסה להבין כיצד פוביה יכולה להיווצר.

אביא גם דוגמאות שונות מהקליניקה ומהספרות הפסיכואנליטית וישולבו בדברים האלה גם התייחסויות הנוגעות לטיפול בפוביה.

 

אם כן, נתחיל במספר היבטים המאפיינים פוביה: 

1. פחד - רתיעה מדבר מסוים כמו חיה, מים, סופת ברקים ורעמים שאלה הם אובייקטים מוחשיים , או פחד ממצבים מסוימים כמו ללכת ברחוב בכלל ובמקומות הומים בפרט, פחד טיסות, פחד גבהים, פחד לעשות שימוש במעלית וכך הלאה – מצבים חברתיים ומצבים שטמונה בהם סכנה. יש גם פוביות מוזרות כאשר האובייקט של הפוביה יכול להיות שטיח, עץ, משקה בטעם מסוים ועוד.

   אני עושה כאן שימוש במילה פחד לתיאור הרתיעה שהאדם חש בנוגע לאובייקטים או המצבים שהודגמו, אולם מדובר במשהו קצת יותר מורכב מזה, כפי שיתברר בהמשך.

    

2. חרדה – חרדה היא התחושה הגופנית והנפשית שמתלווה לפחד כאשר אדם נתקל בדבר ממנו הוא מפחד או נאלץ להתמודד עם המצב ממנו הוא חושש כל כך. יחד עם זאת מאפיין בולט של התקף חרדה הוא שיכול להופיע באופן לא צפוי ולא ידוע מדוע בעצם התרחש התקף של חרדה. כאשר מתפתחת פוביה, התקפי החרדה הלא צפויים נעשים צפויים מכיוון שישנו מעין מיזוג בין החרדה שמקורה לא ידוע עם פוביה לגבי דבר שפוחדים ממנו.

 

תסמינים המופיעים בהתקף חרדה כמו:

 

תסמינים גופניים

• תחושת חנק

• רצון עז להתרחק מהאובייקט או המצב הפובי.

• דפיקות לב מואצות.

   

• קשיים בנשימה.

• פעילות מעיים מוגברת ודחיפות בהטלת שתן.

• הזעת יתר.

 

 

תסמינים נפשיים

• קושי להחליט כיצד לפעול.

• תחושת חוסר אונים כללית ומצוקה גדולה.

• פחד ממוות.

• רצון להתרחק מהמצב או האובייקט הפובי.

• רצון להגיע למקום בטוח. 

 

3. הימנעות - אדם שסובל מפוביה ימנע לרוב מלהתקרב לגירויים שעלולים לעורר אצלו את הפחד ותחושת החרדה וישמור מרחק מהם או יפעל באופן שיאפשר לו תחושת ביטחון או שליטה כלשהי על המצב כמו:

• הימנעות ממקומות בהם הוא עלול לפגוש את האובייקט או המצב הפובי.

• החזקת חומרי הרגעה שונים בכיסים או בתיק צמוד כמו דברי מתיקה, מים ועד תרופות שונות.

• קרבה למקום ולאנשים הנחשבים "בטוחים" – למשל הבית, חבר או בן משפחה קרוב והימנעות מנסיעות למקומות שלא עומדים בתנאים האלה.

• במקרים קיצוניים הדבר מגיע להימנעות כמעט מוחלטת והסתגרות בבית.

   

4. השלכות של הימנעות כתוצאה מפוביה – בחלק מהמקרים, כאשר האובייקט של הפוביה או המצב שממנו פוחדים אינם מהווים חלק מהפעילות היומיומית, עשויה הפוביה להיות בעלת השלכות מועטות. אבל, במקרים בהם הפחד קשור לאובייקט שניתן לפגוש באופן תדיר כמו כלב או חתול, מצבים כמו ללכת ברחוב, להשתמש במעלית או לפגוש מספר גדול של אנשים, אזי עלולה להיות פגיעה תפקודית מרחיקת לכת על חייו של האדם.

 

  טיפול בפוביה - לחצו כאן

 

 

 

ג. היווצרות של פוביה

 

הנקודה שבה מגיע אדם לטיפול בעקבות פוביה היא בדרך כלל לאחר שישנה הכרה כי התופעות הקשורות לפוביה נשנות ושניסיונות ההתמודדות העצמיים אינם נותנים מענה למניעה של חזרתן.

 

חלק גדול מהסובלים מפוביות הם ילדים, כמו שקורה גם בהפרעות של טיקים. בנקודה הזו, עבור האדם הסובל, ישנה כבר היסטוריה רלוונטית לפוביה ובמקרים מסוימים האדם או הסובבים אותו גם יכולים להגדיר משהו ראשוני ביחס למה שעובר עליו.

 

תהליך ההתבססות של הפוביה במערך הנפשי כבר התרחש ועכשיו אנחנו ניצבים מול התוצאה והצורך לטפל.

 

ננסה לראות מספר דוגמאות ותהליכים שיש בהם בכדי להביא להיווצרות של פוביה:

 

 

1. אירועים טראומטיים

 

פוביה יכולה להיווצר כתוצאה ממקרים טראומטיים לאחר שהאדם חווה חוויה שיש לו קושי להכיל, חוויה שמלווה בחרדה ושהוא מקשר אותה לאובייקט ספציפי או למצב מסוים.

 

למשל, פרויד מביא דוגמא, מקרה של טראומה של אישה, אשר אח שלה זרק עליה בילדותה קרפדה מתה (54) דבר שהוביל להתקף חרדה משמעותי. האירוע זה הוביל לפחד מקרפדות ומחיות דומות כמו צפרדעים, נחשים וכד' במשך שנים רבות, עד שהגיעה לטיפול.

 

אדם שפנה אלי לטיפול לפני מספר שנים סיפר מקרה שאירע כאשר היה מאושפז בבית חולים ומחובר לצנרת הזנה ומכשור מעקב, ללא יכולת לזוז.

 

הוא שהה לבד בחדר צדדי ובת הזוג שבאה לבקר אותו בשעת ערב מאוחרת לא חשה בטוב והתעלפה. הוא לא הצליח להגיע ללחצן המצוקה שמותקן ליד המיטה והיה נתון בחרדה עצומה. תחושה חוסר האונים נמשכה זמן שנראה לו כנצח, עד שאחות שעברה במקום נחלצה לעזרתם. מאז אותו אירוע הוא פיתח פחד להתקרב לבתי חולים ומרפאות ופוביה ממצבים רבים כמו שימוש במעליות, פחד לטוס, חשש ממקומות סגורים ועוד.

 

המכנה המשותף לסיטואציות בהן הוא חשש להיות היה הפחד להיות במצב שהוא לא יוכל להיחלץ ממנו. אך הפחד הבסיסי הזה התרחב להקשרים רבים מאוד, כי הוא הצליח למצוא במצבים רבים כל כך את הפוטנציאל התיאורטי להילכד עד שהדבר פגע כמעט בכל הרבדים בחייו.

אם כן, זהו מקרה שבו פוביה היא סימפטום של פוסט טראומה.

 

2. הזדהות

 

לפני מספר שנים הובא אלי ילד בן חמש לטיפול, ובפגישה עם הוריו פירט האב את הפוביות של הילד.

 

• פחד גבהים – הוא חושש לעלות על מתקני משחקים כמו מגלשות, חושש לטפס למקומות גבוהים בג'ימבורי, נמנע מלטפס על חבלים בגני השעשועים.

• פחד שקשור למשחקים – האב הטיס עפיפון בחוף הים ורצה לתת לילדו להטיס את העפיפון אך הילד חשש לעשות זאת וסירב. בפארק מים סירב הילד לעלות על מתקנים וכשהתקרב אליהם בניסיונות שכנוע של הוריו החל לרעוד מפחד.

• פחד לפגוש אנשים זרים בעלייה במדרגות הבית – למרות שהיה נמרץ ודילג במדרגות במהירות עם אחותו הגדולה ממנו, הוא לא יכל לסבול מצב שבו לא ראה אחד מבני משפחתו תוך כדי עלייה בגרם המדרגות. אסור היה להיות מחוץ למבטו.

• להחזיק יד במהלך הליכה ברחוב – לקראת גיל ארבע, למרות שכבר הלך פעמים רבות עם הוריו לגן, החל לדרוש להחזיק את ידו משך כל ההליכה מהבית ועד ההגעה לגן. אם היו אביו או אמו עוזבים את ידו לרגע קט להוציא דבר מה מהתיק או לענות לטלפון, הוא היה נצמד אל גופם, עד אשר היו אוחזים בידו שוב.

   

  אלו המצבים העיקריים שבהם התעוררה אצלו חרדה ונוסף על כך הוא גם פחד מכלבים. הילד חשש מאוד מכלבים וכשהיה הולך ברחוב עם משפחתו, היה נתקף פחד במידה והיה מופיע כלב בקרבתו.

   

  קשה להורים שילדם סובל שלא לנסות לפתור את המצוקה שהילד נקלע אליה. הניסיון לסייע נעשה בדרכים של היגיון, שכנוע, הבטחות לפרסים ודברי מתיקה, הסברים והדגמות למיניהם.

  אומרים לילד ש"כל הילדים" עולים על מתקני המשחקים ומבטיחים לקנו לו מתנה אם יעלה, אומרים לו שעפיפון עף בשמיים ומה כבר יכול לקרות ? שאין לו מה לחשוש מכלבים. הם חמודים וטובים וגם מראים לו כיצד מלטפים כלב בכל הזדמנות ושום דבר רע לא קורה.

   

  ניסיונות שכאלה נמשכו במשך למעלה משנה אך ללא הועיל.

  חשוב לציין כאן שלניסיונות אלו עלולים להיות השלכות לא רצויות. במידה וניסיונות אלו רבים ועצמת הלחץ המופעלת על ילד במצבים כאלה גדולה, הדבר עלול ליצור מצבים של השפלה ולפגוע בהערכה העצמית שלו.

   

  בהכוונת המטפל ההורים חקרו ופשפשו בניסיון להיזכר במקרה או מקרים שאולי היו טראומטיים עבור הילד, אך שום דבר ממשי לא התברר.

   

  במהלך המפגשים עם ההורים ועם הילד החלו להצטבר נתונים שהצביעו על כיוון בהיר מסוים. כנראה שלא היו אירועים טראומטיים של ממש בעברו של הילד, גם בירור עם הגננות תמך בכך.

   

  הסתבר שבחלק מהמקרים כמו אלה שתוארו, הילד יוצר איזשהו תרחיש בדומה לביטוי באנגלית "The worst case scenario". למשל שהמגלשה שהציעו לו לגלוש בה עלולה להישבר, שהעפיפון יכול לנחות במהירות ולפגוע לו בפרצוץ וכד'.

  בחלק מהמקרים היה חשש שמשהו רע יקרה, גם אם הוא לא ניסח את מה שעלול היה לקרות בבהירות.

   

  גילוי זה יצר הקלה מסוימת במובן הזה שהורי הילד יכלו להבין את ה"הגיון" שעומד אחרי כל כך הרבה סוגים של מצבים. ניתן גם היה למסור את הגילוי הזה לילד ולהיווכח בפעמים הבאות שהפעולה הנפשית הזו חוזרת על עצמה.

  ברגע שהילד זיהה משהו שנתפס בעיניו כמצב עם פוטנציאל לסכנה כלשהי, התנסח אצלו משהו על הדבר הרע שיכול לקרות ועל מנת שהדבר לא יוכל לקרות הוא נמנע מהפעילות הרלוונטית לעניין.

   

  זו גם היתה פריצת הדרך הראשונה, שלאחר שנמסרה לילד הביאה לירידה מסוימת ברמת החרדה שלו. מהנקודה הזו, כאשר הגיעו למצב מסוים היה אפשר לבקש ממנו לנסח את הדבר ממנו הוא חושש באופן ספציפי ולהתמודד עם זה . כמובן שכעת גם היה ניתן ליזום בזהירות הגעה למצבים שכאלה ולו רק על ידי הליכה לגן שעשועים.

   

  למרות זאת, השיפור שחל היה רחוק עדיין מלאפשר לילד לשחק בחופשיות בגן המשחקים או לא להימנע מפעילויות שהוא העריך בהגזמה את מידת הסכנה בהן. לא תמיד הוא ידע להסביר ממה הוא חושש ובמשך זמן מה נותר המהלך הטיפולי במצב תקוע, ללא גילויים נוספים, ונראה היה שהשיפור שהושג הגיע למיצוי וזמן מה הטיפול היה במבוי סתום.

   

  כפי שקורה לא פעם, הגיעה פריצת הדרך השנייה בהפתעה. במהלכו של אחד המפגשים האב דיבר על עניינים שונים והזכיר כבדרך אגב נסיעה ברכב המשפחה ואת מידת הבהלה של אשתו כאשר רכב גדול נסע בנתיב סמוך לזה של הרכב שלהם.

  בירור נוסף העלה תוצאה בלתי צפויה. הסתבר שאם המשפחה ערנית מאוד לפוטנציאל הסכנה במצבים רבים והיא מביעה זאת בגלוי. היא נדרכת ונבהלת במהלך נסיעה ברכב המשפחתי, נזעקת כאשר אחד הילדים נמצא מטרים רבים משפת הכביש ומדגישה את הסכנות שיש במשחקים שהילדים משחקים. אם כך, התברר שקו נפשי זה מאפיין את האם, מה שפרויד כינה כ"חרדת ציפייה".

   

  עתה התבהרה התמונה. נראה היה שבמהלך שנותיו הראשונות הזדהה הילד הקטן עם האם בעניין זה (הזדהות). הקושי לגלות זאת היה טמון באופן שהדבר בא לידי ביטוי אצלו. הפעולה הנפשית היתה דומה אך באה לידי ביטוי בדברים שונים ממנה, כלומר בפחדים שונים הרלוונטים לאופי הפעילות שלו כילד.

   

  כעת התעורר קושי חדש, לאם קשה היה להודות שהחרדה שמתעוררת בה במצבים שונים היא מוגזמת לנוכח הסיכויים שבאמת יתרחש משהו נורא. העובדה שכעת עבר המוקד אליה לא היתה כל כך נעימה לה, אך היא הסכימה להכיר בכך וסיפרה שרמת החרדה התעצמה אצלה מאז שהיא הפכה לאם וידעה לומר שאימה שלה אף היא כזו – חרדה לילדיה במצבים רבים וחששנית גדולה בנסיעות ברכב המשפחה...דבר שהשפיע על ניידות המשפחה במהלך חייה.

   

  השיפור הדרמטי בנוגע לפוביות של הילד החל כאשר האם הודתה בכך שחששותיה שלה מוגזמים ועודדה את הילד לבחור כיוון שונה משלה בעניין הזה. היא, שהעניין התפתח על בסיס ההזדהות איתה, היתה עכשיו המובילה של תהליך השינוי המשמעותי בירידת רמת החרדה של הילד ובשינויים המשמעותיים שחלו בנוגע לפוביות של בנה.

   

  בדיעבד ניתן לומר שהפוביה הזו היתה מוּרֶשֶת.

  מוּרֶשֶת אך לא תורשתית.

    

   

  3. תהליכים מורכבים בלא מודע

   

  קורה שאנחנו פוגשים אדם מסוים שהאינטראקציה איתו גורמת לנו איזושהי צביטה בלב. אנחנו מרגישים שהמפגש אתו נגע בנקודה כלשהי אצלנו, "ממש בתוכנו" כפי שנהוג לומר. יש מקרים בהם צפייה בסרט או כתבה תיעודית בטלוויזיה עלולה לעורר בנו רעד או חרדה רגעית.

  עד כאן האפשרויות האלה עשויות להיות מוכרות, במיוחד כשהדבר חולף. ובאמת לרוב אנו שוכחים מהרגעים הללו אחרי זמן קצר.

   

  כשאדם מתייחס לנקודה כזאת ומדבר עליה בהרחבה, לוקח אותה ברצינות ומספר על כך, יש שיאמרו לו שהוא "הלך רחוק" או ש"יש לו דמיון מפותח".

  אותו דמיון מפותח הוא בעצם שרשרת האסוציאציות הספציפית שהתעוררה אצל אותו אדם, הנוגעת גם בתפיסותיו ואמונותיו, התנסויות מהעבר וכו' ובסופה אפשר ממש לשכוח מה היה הדבר שהתחיל אותה.

  באופן דומה, כאשר שניים מתחילים להתווכח ולריב, הוויכוח מתגלגל מנושא לנושא מטיעון לטיעון עד שלעיתים שוכחים מה בכלל היה המקור לריב.

   

  נחזור לעניין הפוביה.

  התגבשות של פחד מאובייקט שהוא תוצר של התגלגלות הרעיונות האלה, פחד אשר ביסודו נובע מחשש הקשור לאובייקט ראשוני, שכיח מאוד בקרב ילדים.

   

  בימינו, מקרים רבים של פוביות מהסוג הזה מתחילים בהשפעה של צפייה בתכנים לא מותאמים לילדים בטלוויזיה, סרטים, אינטרנט וכו'.

   

  הורים רבים מתמודדים עם עניינים שכאלו, שאלות ופחדים של ילדיהם. מבחינת ההורים הילד "עשה מעכבר פיל" והוא אינו יודע שהצורה שהילד מביע את החשש שלו היא צורה שעברה כבר עיבוד.

  במקרים רבים הדרך של ההורה להתמודד עם זה היא לומר שזה "שטויות", במטרה להרגיע את הילד.

   

  ובכן, כל מה שתואר כאן רלוונטי לאופן הפעולה של המערך הנפשי ויכול להתרחש בלא מודע. או אז, אנו פוגשים את התוצאה הסופית של פוביה שנראית לנו עמידה ואטומה שאיננו יודעים את פשרה. כלומר, אנו פוגשים את ה"מקום" בו העניין נעצר.

  אם נחזור לדוגמת הריב – אז זהו הנושא האחרון בריב בין השניים.

   

  במקרים שיוצרים פוביה, ישנה בתחילה התמודדות עם אוותו עניין שעורר את החרדה בתחילה. הקושי להתמודד עם העניין במודע מביא את האדם להרחיק מתודעתו את הדברים על ידי הדחקה וההתגלגלות האסוציאטיבית, כפי שהוסבר קודם, יצרה אובייקט חדש לחשוש ממנו שהוא כביכול מנותק מהדבר שאתו יש קושי להתמודד.

  לכך קרא פרויד בשנות עבודתו הראשונות "קשר מזויף" (55). ובהמשך תהליך של "התקה".

   

  נוכל לשאול: מדוע הדבר קורה ? מה ניתן לעשות בקשר לזה מבחינת הטיפול ?

   

  מצד אחד מדובר בהישג של המערכת הנפשית שעתה לא צריכה להתמודד עם אותו עניין ראשוני, מצד שני ישנה כעת התמודדות עם אובייקט של פוביה שלא ניתן להיפטר ממנו בעזרת ההיגיון מכיוון שהוא מסתיר מאחוריו אמת שצריך לפענח.

   

  לכן, הפתרון לא נמצא בהתמודדות עם העניין במודע אלא עם התהליכים הנפשיים שבלא מודע. טיפול פסיכואנליטי חותר להגיע אל הלא מודע מכיוון ששם עשויה להימצא האמת של הסימפטום ובעניין שלנו - המקורות של הפוביה.

   

   

  4. חשש מפגיעה – חרדת הסירוס

   

  משך רוב שנות פעילותו, התייחס פרויד לפוביה במסגרת הכוללת, בדומה למה שהובא עד כה. כך גם לגבי המקרה של "הנס הקטן", שתקציר שלו אביא כאן.

  נשים לב שעד כה הבאתי שלוש דוגמאות להיווצרות של הפוביה:

• פוביה שהיא תוצאה של הדחקה.

• פוביה כתוצאה מהזדהות.

• פוביה שיכולה להיווצר כתוצאה מהתגלגלות אסוציאטיבית של פנטזיות.

   

  את המקרה של "הנס הקטן" שיבץ פרויד בתחילה כמקרה של פוביה שהיא תוצאה של הדחקה, מאוחר יותר, בהמשך חקירותיו הוא חזר בו וטען כי יסודה של פוביה זו הוא בחרדה מסוימת – חרדת הסירוס - שבעקבותיה באה ההדחקה.

  לשינוי סדר זה ולתיאוריות של פרויד בנושא החרדה, ישנה חשיבות רבה מאוד לעוסקים בפסיכואנליזה ולטיפול בפוביה בגיל הילדות והיא קשורה למבנה הנפשי הקליני, אך כאן לא ארחיב בעניין. נקרא אם כן, את התיאור הבא הנוגע לפוביה של ילד כבן חמש, ונכיר דרך רביעית להיווצרותה של פוביה.

   

  מקרה הנס הקטן

   

  ישנם שני מקרים בולטים הנוגעים לקשר בין האפשרות להיפגע פגיעה מאוד מיוחדת, לבין פוביה שהתפרסמו בספרות הפסיכואנליטית. שני המקרים הללו הובאו על ידי פרויד והפכו למפורסמים, כאשר המפורסם שבהם הוא המקרה של "הנס הקטן".

  על הפוביה של הנס הקטן הגיעו הפרטים לידי פרויד באמצעות אביו. הנס היה באותה עת בשנים הראשונות לחייו, סביב גיל חמש.

   

  מספר דברים מהווים עבור הוריו, באותם הימים, את הנורות האדומות הראשונות לגבי מה שהפך בהמשך לפוביה שלו:

   

• הנס מדמיין ובוכה - מוצאים את הנס בוכה ובתשובה לשאלת אמו מדוע הוא בוכה, הנס משיב : "כאשר ישנתי חשבתי שאת עוזבת וכבר לא תהיה לי אימא לחיבוקים "

• הנס מתגעגע לאימא שעתה אינה קרובה אליו - הוא יוצא לטיול עם המטפלת שלו במרכז העיר ומתחיל לבכות באמצע הרחוב בבקשה לחזור הביתה. הסיבה לכך היא שהוא רוצה להתחבק עם אימא.

• הנס פוחד לצאת לטיול, למרות שאימא אתו - למחרת היום, האם המודאגת רוצה לבדוק בעצמה את העניין ורוצה לצאת לטייל עם הנס למקום אהוב עליו. מסתבר שהדבר אינו פשוט כל כך. הנס מתחיל לבכות, הוא פוחד וכלל לא רוצה לצאת. בסופו של דבר הוא מסכים לצאת אך נראה שברחוב הוא פוחד ממש. בשלב זה עדיין לא ברור ממה הוא פוחד.

• פחד שסוס ינשך אותו - בנסיעה חזרה, מצליחה האם לדובב אותו, ולאחר סירוב ממושך לומר את הסיבה לבכי שלו, הוא אומר "פחדתי שסוס ינשוך אותי".

• הנס פוחד שסוס יכנס לחדר - בערב, לאחר החזרה מהטיול עם האם מתרחש התקף נוסף. הנס בוכה ומבקש חיבוקים מהאם. הוא חושש לצאת מחר לטייל ומוסיף כי הוא פוחד שהסוס יכנס לחדרו.

   

   

  ימים אלה היו הימים של התחלת הפוביה.

  בהמשך הנס נוטה להסתגר בבית וחושש לצאת החוצה, פן יפגוש בסוס.

   

  שאלות ראשונות

   

  עולות שאלות רבות בנוגע למהות הפוביה:

   

1. מהיכן עלה הפחד שלו שסוס ינשך אותו?

2. מדוע הוא בכה גם בזמן שאימא שלו הייתה איתו, כשבעצם בתחילה הוא רק רצה חיבוק ממנה ?

3. מה פשר העניין שסוס יכנס לחדר ? דבר שאינו אפשרי.

    

   מצוקתו של הנס ודרישתו של הנס לחיבוקים מהאם גורמים למתח בבית. האב כועס על פינוק היתר שהיא מעניקה לו ועל ההסכמה שלה לקחת את הנס למיטתם לישון כשהוא מבקש זאת.

 

 פרטים נוספים

 

• הנס אהב מאוד בעלי חיים וכעת, כשהולכים איתו לגן החיות הוא חושש מאוד, גם מהג'ירפה ומהפיל. נראה שהוא פוחד מאוד מהחיות הגדולות אך כלל אינו פוחד מחיות קטנות.

• הגעגועים לאמו והרצון להיות בקרבתה מתרחשים בשעות הערב במיוחד.

• הנס מתייחס בהזדמנויות שונות לאבר המין שלו ושל החיות ממין זכר אותו הוא מכנה"עושה פיפי" (במקור - wiwimacher).

• אחת מהמשאלות שהנס מביע הוא שאביו ייסע מביתם, כפי שהדבר קורה מידי פעם לרגל עבודתו של האב.

• ההתעניינות שלו ב"עושה פיפי" אינה רק קשורה לחיות אלא גם לבני האדם הקרובים לו. בעבר הוא התעניין אם גם לאימא שלו יש "עושה פיפי".

• כשהיה בן שלוש וחצי ונולדה לו אחות קטנה. הנס מתעניין לגבי הגעת ילד לעולם בכלל וגם סקרן לגבי הילדה הקטנה שהצטרפה. הוא מעיר על כך שה"עושה פיפי" שלה קטן ובטח יגדל כאשר היא תגדל.

• חשיבות האיבר שלו עצמו מתבררת עוד יותר משנודע שהוא "משחק" איתו מידי ערב בשנה האחרונה. עוד בגיל שלוש וחצי אימו רואה את מעשיו ומאיימת: "אם תמשיך לעשות כך אקרא לדוקטור א', שיחתוך לך את העושה פיפי..." (56).

• מסתבר גם שבנות מהוות עבורו כבר מקור למשיכה ואחרי שהתנגד לבקר אצל "הפרופסור", כלומר אצל פרויד, אביו מצליח לשכנע אותו בטיעון שיש לפרויד ילדה יפה.

   

  פתרון

   

  נתונים נוספים שנאספו במהלך העבודה כבר החלו לקשור את הסוס כאובייקט שמחליף את האב והתברר שאצל הנס מתחולל מאבק בין אהבתו לאב לבין רצונו שאימו תהיה רק שלו. בלא מודע מתקשר החלק השחור סביב הפה של סוס שהוא ראה לשפם של אביו.

   

  מדבריו של הנס מסתבר שהפוביה פרצה קצת לאחר שהנס ראה סוס גדול נופל והיתה לו משאלה שהאב יפול ככה....וימות.

  יחסו אל האב אם כך היה אמביוולנטי מצד אחד אהב אותו ומצד שני ראה בו יריב על ליבה של אימו – זהו למעשה תסביך אדיפוס.

  הנס מצרף למצב הכוחות שלו מול אביו את האיום שהופנה בנוגע לאיבר המין שלו, באופן ישיר ובאופן עקיף, מדברים ששמע.

   

  "ועוד לא אמרנו דבר על הסכנה הממשית שהילד חרד ממנה כתוצאה מהיותו מאוהב באימו. הסכנה הזו היא עונש הסירוס, כלומר איבוד איבר המין שלו. כמובן שתחלקו עלי ותאמרו שזו אינה סכנה ממשית. אנחנו לא מסרסים את ילדינו בגלל שהם מאוהבים באימותיהם...אך הדבר אינו פשוט כל כך. קודם כל, השאלה אינה אם באמת מוציאים לפועל את הסירוס...אלא שהילד מאמין בקיומה של הסכנה הזו. יש לו איזשהו בסיס לכך, כי מאיימים עליו לעיתים קרובות שיחתכו לו את איבר מינו...בתקופה של האוננות המוקדמת שלו.   ..... אנו חושדים כי בתקופת האדם הקדמון עונש כזה היה נהוג על ידי אבות קנאיים ואכזריים כנגד בנים שבגרו ושטקס המילה ...הוא שארית לכך" (57).

   

  נכון הדבר כי בעולם המערבי של ימינו, ביחד עם שינויים בתרבות ובהכרה של תהליכים פסיכולוגיים מצד ההורים החדשים, איום זה פחות נפוץ. אך הוא לא נעלם מהעולם.

   

  חוסר יכולתו של הנס להכיל את מצב העניינים הזה – את רגשות התוקפנות שלו אל האב והמשאלה שהיתה לו לגביו ובנוסף, החשש שלו בנוגע למה יכולים לעשות לו יוצרים אצלו מועקה גדולה מביאים ליצירה ממוקדת יותר שאיתה הוא מסוגל איכשהו להתמודד – פוביה מסוסים. ליתר דיוק פוביה מסוס.

   

  נניח זאת כך לשם הבהרה:

• הנס אוהב את אימו ורוצה אותה רק לעצמו.

• הוא אוהב את אביו אבל גם רוצה לסלק אותו

• יש לו ידיעה כלשהי על מיניות מתוך מעשיי האוננות הילדית שלו.

• הוא נתון תחת איום בקשר לאיבר מינו חלק מעולמו הדמיוני בקשר לכך יכול להיות קשור באמונה שיש יצורים שכמותו שאין להם איבר או שלקחו להם אותו (הבנות).

• הוא חושש להתמודד מול אביו שנתפס גדול וחזק, במאבק על אימו.

• מתעוררת אצלו חרדה שהוא אינו יכול להכיל.

   

  במצב הנוכחי המאבק הזה מודחק ומותקת ההתמודדות עם המצב הממשי אל הפוביה שיש עימה, למרות המצוקה, גם הקלות והישגים.

  הפוביה וההתנהגות שעמה משקפת את מצב העניינים הזה באופן מוסווה– הוא רוצה ומצליח לקבל יותר חיבוקים מאימא בגלל הפוביה ובמצב זה לא יעשו לו כל רע, הוא חושש מאביו אך יכול לומר שהוא חושש מסוסים ומבקש להרחיק או להתרחק מהם.

  כך אנו רואים שחוסר יכולתו של הנס להתמודד עם הדברים כהווייתם מותיר את מאבק הכוחות הזה בלא מודע, כשעל פני השטח ישנה התמודדות אחרת שיש בה מן היסודות של המאבק האמיתי.

   

  במהלך העבודה מתגלים אט אט הפרטים אודות האמת שבלא מודע והנס מקבל את ההכוונות התרפויטיות בהתאם לחומרים שעולים מדבריו ולהשערות של האב ושל פרויד בנוגע לפוביה, זאת עד להשגת התוצאה הרצויה.

  הנס הבריא מהפוביה , לא חשש עוד מסוסים ויחסיו עם אביו התהדקו.

   

  הבאתי כאן בתמצית רבה ובאופן חלקי את העבודה שעשה פרויד, בשיתוף אביו של הנס במהלך האנליזה, עבודה שהיו לה הישגים תרפויטיים.

  המקרה התפרסם מספר שנים לאחר ההתרחשויות הללו, בשינוי פרטים על מנת לשמור על פרטיותו של הנס והמשפחה.

  שלוש עשרה שנים לאחר פרסום המקרה יצר הבחור הנס, קשר עם פרויד וסיפר כי מצבו טוב מאוד ושהוא אינו סובל מעכבות כלשהן.

 

 

  טיפול בפוביה - לחצו כאן

 

 

ד. טיפול בפוביה

ראינו בתחילת הדברים את ההגדרה הבסיסית לפוביה וחלק מההשלכות שלה כמו חרדה, הימנעות מעשיית דברים ופגיעה בתפקוד.

כפי שנכתב, ישנם סוגים רבים של פוביות, למעשה האפשרויות הן בלתי מוגבלות. בחלק ב' הבאתי מספר דוגמאות להיווצרות של פוביה, מתוכן ניתן להבין משהו לגבי טיפול בפוביה.

 

פוביה נוצרת כתוצאה מאירועים ותהליכים נפשיים יחודיים, אם כתוצאה מאירוע טראומטי, הזדהות או חשש מפגיעה שלבש צורה אחרת.

הנקודה המרכזית היא שהפוביה היא הסימפטום הגלוי, שמאחוריו נמצאות הסיבות לפוביה. טיפול בפוביה צריך, בין השאר, לקיים את השפעתו על הסיבות הללו ועל היבטים אחרים במערך הנפשי אשר תומכים בקיומה של הפוביה.