פרויד

דיון בנושא תחילת הדרך בהיסטוריה של הפסיכואנליזה יכול להיות מורכב ביותר אם מנסים להביא בחשבון את ההתפתחויות בשדה המדעי באותה תקופה – סוף המאה ה-19, את התרבות בה היא נולדה וכמובן היבטים ייחודיים של אביה מייסדה – ד"ר זיגמונד פרויד.  אציג בשלב זה היבט היסטורי הנוגע להתנסות רפואית שהביאה להיווסדה של הפסיכואנליזה ואתייחס באופן תמציתי למה שהתרחש תקופה קצרה לאחר מכן.

בניסיון להציג את הדברים בפשטות, תהיה נקודת המוצא שנת 1880, השנה בה החל רופא בשם ד"ר יוסף ברויאר לטפל טיפול רפואי באישה בת 21 שחלתה בהיסטריה חמורה. נקודה שפרויד מציין יותר מפעם אחת בכתביו כהתנסות מכוננת, אשר הוא נקשר אליה בהמשך.

ד"ר ברויאר ואנה או

ד"ר ברויאר היה רופא ידוע ובעל מוניטין בוינה של אותם הימים והקדיש מזמנו גם למחקר בתחום הפיזיולוגיה. כרופא, הוא פוגש את אותה אישה צעירה במצב גופני ונפשי לא טוב, כאשר היא סובלת מסימפטומים רבים שכולם הופיעו לאחרונה :כאבי ראש חזקים, שיעול בלתי פוסק, פזילה שגרמה לה לראות עצמים בצורה כפולה, הזיות כי הקיר נופל עליה, חוסר תחושה בזרוע, שיתוק תנועתי ועוד.

כל הסימפטומים ואלה שגם יתווספו עליהם, החלו מאז שאביה חלה והיא הקדישה את עצמה לסעוד אותו במחלתו. אישה צעירה זו תכונה לאחר מכן בספרם, בשם הבדוי אנה או.

ד"ר ברויאר מספר כי מדובר היה באישה אינטלגנטית, חריפת שכל ודוברת מספר שפות, בעלת חיוניות ועתירת אנרגיה. תכונות אלה של אנה או, ישפיעו כנראה בהמשך על מה שיתרחש.

טיפול קרוב וצמוד של הרופא הביאו אותו גם לעקוב אחר מצבי הרוח המשתנים שלה ולזיהוי כי ישנן שעות במהלך היום כי היא מצויה בהיפנוזה עצמית לה קראה בשם "עננים".

במהלך כל זמן הטיפול ד"ר ברויאר בודק את מצבה הפיזי אך מתייחס גם למצבה הנפשי , משוחח עימה ומנסה לעמוד על הלך הרוח שלה.

תגלית מפתיעה

והנה, באחת מהשיחות המקריות שהוא מקיים עימה מתרחשת שיחה מיוחדת שסופה ביטול אחד מהסימפטומים שמהם סבלה (הסימפטום במקרה זה היה שהיא לא הסכימה לשתות מים מספל ממועד מסוים ובמשך תקופה ממושכת). אותה שיחה מיוחדת כללה דברים גלויים שסיפרה לו ונוגעים למחשבותיה הפרטיות שאותן לא חלקה עם איש. הסיפור שסיפרה לו כלל את סערת הרגשות שליוותה אותה והיתה אצורה בה ועימה פורקן של רגשותיה. 

מאותה נקודה, לאחר הצלחה מקרית זו החל הטיפול בה לקבל כיוון ברור. הרופא הביא אותה למצב של היפנוזה על מנת שתספר לו על מצבי הרוח שלה ומחשבותיה החבויות ביותר ועל ידי כך שסיפרה אותם אחד לאחד חזרה לתפקוד נפשי רגיל. באמצעות חזרה עקבית על תהליך זה שכלל עבודה רבה, הוא הצליח לשחרר אותה מכל עקבותיה ומהשיתוק שלקתה בו, כך שבסופו של דבר הבעיה שאיתה התמודדו החולה והרופא הסתיימה בהצלחה טיפולית ובתובנה בלתי צפויה בנוגע לנוירוזה, למחלתה, שעד לאותה נקודה היתה כמו מעשה כשפים.

סיום הטיפול והפסקת העבודה של ברויאר

הטיפול באנה או הסתיים בשנת 1882 ומהבחינה הרפואית והמדעית היה זה מעניין כי ד"ר ברויאר נמנע מלהמשיך לפעול על פי תגליתו או לפרסם משהו על המקרה, פרטים על כך יתבררו בהמשך.

שיתוף פעולה – ברויאר ופרויד

ד"ר זיגמונד פרויד שבאותן שנים עבד כחוקר במעבדה פיזיולוגית ושם גם הכיר את ברויאר, היה אז עסוק בעניינים אחרים לגמרי. אולם, פרויד פנה בשלב כלשהו מהמחקר לעיסוק בפרקטיקה הרפואית ובשנת 1886 יצא ללימודים בצרפת בבית חולים בו לימד ז'אן מרטין שרקו, נוירולוג שהשפיע עליו מאוד.

לאחר חזרתו של פרויד מצרפת מובילה ההיכרות המוקדמת האישית של פרויד ויחסיו הקרובים עם ברויאר לקחת לידיו את הנושא של הטיפול ב"אנה או" מהתחלה ולצאת ללימוד משותף ביחד עימו שיכלול גם ניסיון לטפל בחולים אחרים באותה הדרך. פרויד וברויאר מצליחים לשחזר חלק מההצלחה בטיפול באנה או באמצעות צורת העבודה שהתגלתה על ידי ד"ר ברויאר.

בעקבות שיתוף הפעולה המחקרי והטיפולי ברויאר ופרויד  כותבים ב-1893 מאמר ראשוני שנקרא  "על המכניזם הנפשי של תופעת ההיסטריה" (3). לאחר מכן ב- 1895 הם מוציאים כרך שיצא לאור בשם "מחקרים בהיסטריה" (4), אשר בו הם תיארו את הליך הטיפול בחולים בהיסטריה  (נקרא אז טיפול קטארטי).

פרויד יוצא לדרך עצמאית

המשך עבודתו של פרויד הביא אותו לגלות כי חלק גדול ממטופליו סבל מסימפטומים שיסודם בחיי המין. עבור השניים, ההתמודדות שליוותה את התגליות הללו באותה תקופה בקרב הקהילה הרפואית, לא היתה פשוטה וברויאר פרש מהעבודה המשותפת עם פרויד.

מאותה נקודה הוביל פרויד במשך שנים רבות את הפסיכואנליזה על היבטיה התיאורטיים, הטיפוליים וההיבטים הארגוניים שנגעו להפצתה בעולם.