שאלות ותשובות

את שואלת שאלה לא פשוטה ואשתדל לענות עליה מבלי להשתמש במונחים מהתחום שעשויים אולי לבלבל.

נתחיל בעניין בסיסי. בתרבות שלנו טיפול פסיכולוגי הוא שם כללי לסדרה כלשהי של מפגשים עם פסיכולוג או גורם טיפולי מפרופסיה אחרת שעוסק בפסיכותרפיה. יחד עם זאת, אין טיפול אחד זהה למשנהו וכל אחד מהעוסקים בטיפול פועל מתוך גישה טיפולית שבה הוא בחר בין אם מדובר בפסיכולוג, עובד סוציאלי ואפילו פסיכואנליטיקאי.

אנסה אם כך להסביר מהו טיפול פסיכואנליטי.

טיפול פסיכואנליטי מתקיים בקליניקה ומתקיים באמצעות הדיבור. בדרך כלל המטופל מציג בתחילה את הסיבה לכך שפנה לטיפול. האנליטיקאי, לאחר שיקשיב וישאל שאלות הבהרה יכול לעשות הערכה ראשונית ובהתאם לעניין לנסח את מה שקרוי בפסיכואנליזה סימפטום. זה יהווה את הציר הראשון לתחילת הטיפול.

המונח סימפטום לקוח מעולם הרפואה. הפסיכואנליזה נולדה על ידי רופא, ד"ר זיגמונד פרויד, כאשר הבעיות שהמטופלים הראשונים של הפסיכואנליזה סבלו מהם היו בעיות גופניות שונות. הבעיות הללו כמו: הקאות, כאבים לא מוסברים באזורים שונים של הגוף, שיתוק באחת או יותר מהגפיים – הן הסימפטומים הראשונים בהם טיפל הפסיכואנליטיקאי. כפי שהתגלה בתחילה, הסימפטומים היוו תחליף לתהליך נפשי מודחק. בהמשך, פסיכואנליטיקאים החלו לטפל בבעיות שגרמו סבל נפשי גם אם לא היה להן קשר לבעיה גופנית ישירה באברי הגוף.

כיום, כאשר מטופל מגיע לקליניקה הרבה פעמים זה יהיה על בסיס אמירות כלליות כמו: "יש לי אובססיה", "עברתי טראומה", "אני תקוע בחיים","אני עובר תהליך גירושין ואני מחפש דרך לעבור את זה" , "אני סובלת מחרדות", "יש לי בעיות בקשרים חברתיים", "לא הולך לי מהבחינה המקצועית", "אני בדיכאון" ועוד. בדוגמאות הללו יש שהדברים מנוסחים באופן מדויק יותר ויש המנוסחים בצורה כללית ולא מבהירים ממש ממה המטופל סובל.

האנליטיקאי ינסח עם המטופל בצורה בהירה את הסימפטום, היסוד לסבלו של המטופל, על מנת שיהיה אפשר להתחיל בטיפול.

הגישה הפסיכואנליטת מבוססת על כך שלסימפטומים ישנם מקורות נפשיים אשר בדרך כלל לא מודעים והם אלו שמאפשרים את היווצרות הסימפטומים. חלק מהמטרות הטיפוליות הן לעמוד על הקשר שבין הסימפטום לסיבת היווצרותו על מנת לאפשר למטופל דרך להפחית את סבלו.

אכן, ההגיון הבסיסי של הטיפול הפסיכואנליטי מאוד פשוט, אלא שבאופן מעשי הדברים אינם פשוטים תמיד.

בחלק גדול מהמקרים הסבל שנגרם למטופל מבוסס על סיבה או סיבות הקשורות ללא מודע. בדרך כלל יש ניסיון אינטואיטיבי של כל אחד מאיתנו לפתור את הדברים בדרך הגיונית. כך גם העצות "הפסיכולוגיות" שאנו מקבלים מחברים. מי שיגיע לטיפול גם ניסה כבר לרוב את הדרכים המודעות, ההגיוניות לפתור את הבעיה אך לא הצליח. במהלך השנים הרבות מאז נוסדה הפסיכואנליזה, פסיכואנליטיקאים מגלים פעם אחר פעם כי הדרך לטפל במטופלים מתקיימת על בסיס ההנחה כי מה שלא נפתר בצורה ההגיונית, באופן רציונלי לכאורה, מכיל ביסודו אלמנט לא מודע שמביא בסופו של דבר את האדם לסבול.

ללא מודע יש היגיון פרטי משלו, צורה מיוחדת וייחודית אצל כל אחד ואחד מאיתנו. לכן, החיפוש אחריו יכול להיות לפעמים דומה לגישוש באפלה. יחד עם זאת, בשלב מסוים בהתנסות הטיפולית, המטופל  יכול להבין משהו לגבי הלא מודע ולעיתים גם לאפשר הגעה מהירה יותר למקורות הבעיה ולגלות דברים מסוימים בעצמו.

אני מודה לך על השאלה. הדבר נכון ומתרחש למעשה מתחילת הטיפול. האנליטיקאי מכוון את המטופל להיבט הלא מודע בחיי הנפש שלו, אך כמו כל דבר חדש, גם כאן דרושה מעט התנסות לפני שעולים על דרך המלך, שהיא דרך של עבודה.

אכן, שמה של הפסיכואנליזה נקשר עם טיפולים ארוכים. ובאמת, יש טיפולים שנמשכים זמן רב. אבל, יש גם יש מצבים שבהם הטיפול יכול להיות קצר, ואף קצר מאוד. בטח כבר הבנת מדבריי - כל מקרה לגופו.

טיפול פסיכואנליטי - לחצו כאן ליצירת קשר