אסוציאציות חופשיות

אחד מהנושאים עימם מקשרים את הפסיכואנליזה הוא אסוציאציות חופשיות, ולא בכדי.

טיפול פסיכואנליטי חותר לגילוי של הלא מודע בחיי הנפש, אבל עוד לפני שנוסח ככזה, היה כבר ברור כי על מנת לאפשר תהליך תרפויטי יש להעלות זיכרונות במטרה לאתר את הזיכרונות והניסוחים הנפשיים הקשורים לסימפטומים של המטופל.

אך כיצד יש לעשות זאת ?

הדרך לכך, כפי שהתגלה במקור, היתה באמצעות ההיפנוזה, מכיוון שהיא יצרה מצב שבו התאפשרה גישה קלה יותר למציאת קשרים אלה. חולים שהגיעו לטיפול התבקשו להיזכר בהיבטים הנוגעים לדבר שממנו הם סובלים גם אם מדובר בעניינים ישנים נושנים.

לאחר הבנת החשיבות של זיכרונות רלוונטיים להצלחת הטיפול הונחו המטופלים לנסות ולהיזכר למרות ספקותיהם בנוגע ליכולתם לעשות זאת, כך שמחומרים אלה ניתן היה לאתר את הדרך אל מה שנשכח או נהדף.

במהלך הזמן פרויד הבחין כי לא היה עוד צורך להתעקש ולהנחות את מטופלים להיזכר.  מתוך השיחה עימם עלו כמעט תמיד שפע של רעיונות בראשו של המטופל. בנקודה מסויימת החלה ההכוונה לדבר באופן אסוציאטיבי כדרך המלך לדברים הנשכחים ולקשרים הנפשיים.

תגלית זו היתה בגדר פריצת דרך, דברים רבים וחשובים עלו במהלך העבודה הטיפולית ולא היה צורך להיזכר כבמעשה של כפייה.

אך גם דבר חדש התגלה. המעבר מההליך ההיפנוטי לדיבור שאינו תחת השפעת ההיפנוזה הביא למפגש עם תופעה נפשית חדשה. חלק מהרעיונות האסוציאטיביים עוכבו מלהתגלות על ידי דברי המטופל ולהפוך לדיבור כתוצאה מהתנגדויות מסוימות של המטופלים. הטענות לכך היו רבות ומגוונות – מטענה שיש דברים שוליים שאין טעם לומר אותם ועד לאמירה שיש דברים שהם סודיים (כמו כאלה הנוגעים למקום העבודה) ולא ניתן לדבר עליהם. אלה ואלה היוו עילה שלא לדבר באופן אסוציאטיבי.

התפתחות הטיפול הפסיכואנליטי הביאה לצורת המשך לעבודה - הכוונת המטופל לוותר על גישתו הביקורתית במטרה לאפשר את החשיפה של אותם הקשרים שהם חשובים מאוד להצלחת הטיפול.

השאלה הנוגעת ל"התנגדויות" שעלו אצל המטופלים לחשיפת הקשרים באמצעות הדיבור האסוציאטיבי הפכו אף הן עצמן לחלק שהושם עליו דגש בתהליך האנליטי, מאחר והן יכלו להצביע על יסודות נפשיים שאפשרו את יצירתם של הסימפטומים שמהם סבל המטופל.  

דיבור בצורה של אסוציאציות חופשיות מהווה גם כיום כלי חשוב, אם כי לא בלעדי, בטיפול פסיכואנליטי.

אסוציאציות, חופשיות או לא ?

המונח הוא "אסוציאציות חופשיות - Free Association", אך מתוך הניסיון הקליני התברר כי דווקא בגלל שהן אינן חופשיות יש בהן כדי לשפוך אור על הסימפטומים מהם המטופל סובל.

אפשר לומר שהמשמעות של החופש כאן היא חופש מביקורת, חופש ממעצורים על מנת לאפשר זרם של מחשבות שעשויות להביא לדיבור אסוציאטיבי.

ומדוע צריך חופש שכזה ? מכיוון המנגנונים שונים במערך הנפשי שלנו מסננים, בולמים ומצנזרים, בין השאר, את מה שיוצא לנו מהפה. אלו הם המקומות שהאמרה "החיים והמוות ביד הלשון" יפה להם.

נוסף על כך, אנו רוצים לרוב להישמע רהוטים, לומר דברי טעם ויש לדבר קשר כלפי האופן בו אנו תופסים את עצמנו ולצורה שבה היינו רוצים להיתפס על ידי אחרים.

אולם, בעבודה האנליטית דרוש בדיוק ההיפך, כלומר לתת חופש למנגנוני הבקרה, על מנת להקל במשהו את המפגש האפשרי עם הלא מודע.