הדחקה

מושג ה"הדחקה". אף הוא מבין המושגים הפסיכואנליטיים שנכנס היטב לתרבות ונעשה בו שימוש מגוון בשפה. השימוש השגור לפעולת ההדחקה בא לידי ביטוי במשפט כמו: "אני מדחיק את זה". לדוגמא, במהלך שיחה עולה עניין מסוים שאיננו נוח לאדם כמו עבודה שהוא צריך לעשות, שיחה בין-אישית רגישה שעליו לקיים או יחס רגשי שמתעורר בו והוא אינו קביל עבורו.

המנגנון הבסיסי של פעולת ההדחקה

המנגנון הבסיסי של פעולת ההדחקה היא בדיוק זה כלומר, הרחקה של משהו מהמודעות ויותר מכך השארתו של אותו עניין רחוק ממנה ככל האפשר.

למעשה כל דבר שהאדם יודע עליו משהו ובפועל לא היה רוצה להרגיש, לעשות ואפילו לא לחשוב עליו ואז הוא "מדחיק את זה".

אלא, שבדוגמא שהובאה, נראה כי ההדחקה (Repression) נוגעת לרעיון, למחשבה ברורה ומודעת והפסילה שלה נעשית מתוך ידיעה מלאה של האני, בעוד שההדחקה במובן הפסיכואנליטי עיקרה במשהו שנעשה ללא פעולה ידועה ומכוונת במלואה על ידי האני, כלומר בלא מודע.

כמו בתהליכים נפשיים אחרים גם כאן, ישנו דמיון בין תהליכים נפשיים בקרב ה"בריאים" לבין אלו ש"חולים", כלומר כאלו שתוצאות ההדחקה מביאות בסופו של דבר ליצירתם של סימפטומים הגורמים סבל.

אם כך, פעולת ההדחקה יכולה להתרחש גם ללא ידיעת האני. הרעיון, המחשבה שהיתה בדרכה למודע נבלמה והדחף, שעמד בבסיסו של הרעיון, צפוי לגורל אחר.

ההנחה הפרוידיאנית היא כי כל רעיון תחילתו בלא מודע ומכאן נשאלת השאלה מהם הרעיונות אשר יגיעו למודע ועל מי נגזר להיות מודחקים.

בשנות עבודתו הראשונות עסק פרויד בטיפול באמצעות תהליך היפנוטי שמטרתו היה למצוא את הקשר בין הסימפטומים של המטופל למקורותיהם המודחקים (אף שעדיין לא כונו כך). אי שביעות רצונו מתוצאות הטיפול ההיפנוטי הביאו אותו לפתח אט אט את הטיפול מבלי להיעזר בהיפנוזה, אלא באמצעות שיחה עם המטופלים שהיו שרויים במצב של מודעות.

מתוך כך, פגש פרויד להפתעתו קושי לא צפוי בדמות של התנגדות מצד מטופליו לדבר באופן כזה, אשר יביא למציאת הקשר שעשוי להביא להחלמתם. התנגדות זו שצורותיה רבות ומגוונות הביאה את פרויד להסיק כי חלק מהמאפיינים של האני לקחו חלק בהגנה ולמעשה הם שותפים לפעולת ההדחקה.

טיפול פסיכואנליטי - לחצו כאן ליצירת קשר

תוצאותיה של ההדחקה

פעולת ההדחקה ועימה מערך ההגנה כנגד הדחף מביאים למספר תוצאות אפשריות :

·  מה הקשר ? קיומן של מחשבות מודעות שמקורם בעניינים שהודחקו אך עברו שינויים כה דרסטיים עד שלא ניתן לדעת מה היתה הכוונה המקורית. במובן מסוים אפשר לומר שהאדם רחוק מעצמו ופעמים רבות הביטוי לכך הוא קהות רגשית.  

· "זה נושא רגיש אצלו" - פעולת ההדחקה מביאה עימה בדרך כלל בלימה של מחשבות או אסוציאציות קשורות הנמצאות "בסביבה" של הרעיון המודחק ועלולים להוביל אליו. במקרה כזה ניתן לשים לב אצל אדם כי כל נושא קרוב לעניין הופך להיות "רגיש". במערכות יחסים קרובות עלולות נקודות רגישות כאלה להיות טאבו ולפגוע באפשרות לפתח ולבנות את הקשר.

·  סימפטומים וסבל - הדחקה עלולה לגרום להיווצרות של סימפטומים מגוונים כמו:

סבל נפשי - סבל שנובע מחרדה, פוביה או דיכדוך.

כאב גופני - מיגרנות או מיחושים גופניים אחרים שלא נמצא להם הסבר רפואי וגם פגיעות גדולה יותר למחלות בכלל. 

פגיעה ושינויים בתפקוד - למשל, הימנעות מביצוע פעולות מסוימות, איסורים עצמיים, בריחה לעשייה אובססיבית ופגיעה פוטנציאלית ביחסי קרבה.

דבר נוסף שיש חשיבות רבה לציין אותו הוא שפעולת ההדחקה, כפעולת נגד למשהו שנמצא בדרך למודע יוצרת מצב של ניגוד כוחות אשר יש בו אלמנט של השקעת אנרגיה. בהתאם לכך נוכל לומר כי יש בפעולת ההדחקה בזבוז של אנרגיה. 

אם ניקח זאת מתוך נקודת מבט של הכלכלה הנפשית - כלומר שיש כמות מוגבלת של אנרגיה העומדת לרשותנו, נוכל להבין כי הדחקות רבות יכולות לגרום לעייפות ובמקרים מסויימים אף לתחושה של תשישות.

ההדחקה נעשית בצורה ייחודית על ידי כל אחד ואחד ובמהלך טיפול פסיכואנליטי ניתן לעמוד על הקשר הסמלי שבין הייצוגים שמגיעים למודע לבין מקורותיהם שהודחקו, תוך התמודדות עם הגורמים להדחקה, ועל ידי כך לחולל תהליך תרפויטי.