הפרעה נפשית

הגדרה של הפרעה נפשית - הקדמה

מהי הפרעה נפשית?

ביסודו של דבר מצב של הפרעה נפשית הוא חוויה של סבל שקשורה לניגוד כלשהו שקיים במערך הנפשי. הפרעות נפשיות יומיומיות יכולות לכלול למשל תסכול או אכזבה. כלומר, מצד אחד אדם רוצה משהו אך בפועל הוא לא מקבל אותו ונוצר מצב של חסך.

כמובן, שכאשר מדברים על הפרעה נפשית מתכוונים לדבר מה רחב יותר, אולי עד כדי שימוש המושג מחלת נפש.

מחלות נפש אינן דבר חד משמעי בכל המקרים ובמאמר הזה ננסה להבין מדוע

ישנן הפרעות נפשיות ומחלות נפש רבות אשר לגביהן עשויה להיות הסכמה רחבה באבחנה, אבל מצד שני יתכנו מצבים שבהם עלולה להיות חילוקי דעות בין מומחים אם תופעות נפשיות מסוימות נכללות בתוך ההגדרה של מחלת נפש וכמובן גם באיזו מחלה מדובר. ננסה להבין משהו בנוגע למורכבות בתחום זה ונלך צעד צעד.

א. מהי מחלת נפש? מהי הפרעה נפשית?

אם נשאל את עצמנו שאלה בסיסית יותר קודם, כלומר, מהי מחלה? נקבל תשובה פשוטה יחסית: "מחלה היא הפרעה קלה או חמורה במצב הבריאות של הגוף" (אבן שושן). יחד עם זאת, ההתייחסות לביטויים של המחלה אינם תמיד מובנים מאליהם. הביטוי הברור ביותר למחלה הוא כאב או קושי בתפקוד ביחס למצב שבו הגוף בריא, אבל האם זה מסתכם בזה?

כמובן שלא.

אנחנו חיים בעידן שבו ניתן לאבחן מחלות גופניות עוד בטרם יהיו להן ביטויים גופניים. בסוגים רבים של סרטן, המחלה יכולה להתפתח זמן רב לפני שיהיה לדבר ביטוי של כאב. ואם זה הגיע עד שם, יתכן והדבר עלול להיות מאוחר מידי מבחינת סיכויי הריפוי וההחלמה. הדבר נכון גם למחלות לב ומחלות רבות נוספות, כולל מחלות זיהומיות.

למעשה, שאלת האבחון (דיאגנוזה) היא שאלה רצינית מאוד בתחום הרפואה ומהווה יסוד בכל מפגש בין פונים לבין רופאים ומטפלים. חשוב גם לומר, שישנם מצבים בהם החלה התפתחות של מחלה, אך בתהליך האבחון היא לא נמצאה.

היבט אחר שקשור לשאלה סביב עניינים של הפרעה נפשית היא: האם ביטויים סימפטומטיים מסוימים הם תוצאה של עניין גופני או קשורים לקשר בין הנפש לגוף? דוגמא לכך הם טיקים.

אם כך, גם בתחום הגופני, שאלת האבחנה ושאלות הנוגעות לגילוי ואיתור של מחלה אינן דבר מובן מאליו ומהווה ענף רחב מאוד שכולל מערכות מתוחכמות, בדיקות וחומרים אשר נשענים כולם על ידע קיים וידע שמתפתח.

ב. סבל נפשי כאינדיקציה למחלת נפש

ומה בדבר מחלות נפש? כיצד מאבחנים הפרעה נפשית?

ראינו שמחלה גופנית מוגדרת על ידי הפרעה במצב הבריאות של הגוף, אבל מהי הפרעה במצב הבריאותי של הנפש? האם פסיכוזה היא הפרעה נפשית? ומה לגבי אהבה נכזבת?

כאן אנחנו נכנסים לאזור שעלול להיות מעורפל. נניח בתור התחלה את הסבל הנפשי כסימן, כאינדיקציה שיכולה להצביע על מחלת נפשית.

בדומה לכאב במחלה הגופנית גם סבל נפשי הוא עניין סובייקטיבי. יש מי שיכול לחוות מחשבות טורדניות ולשאת זאת במידה מסוימת ואחר יגש לטפל בכך בהקדם. ההתייחסות למידת הכאב אינה פשוטה מכיוון שהיא מערבת גם את חוסנו הנפשי של מי שנפגע או חלה. בהקשר זה נוהגים לומר כי יכולתן של נשים לשאת כאב גבוה מזה של גברים.

אבל האם סבל נפשי הוא תנאי מספיק לקבוע שאדם מסוים סובל ממחלה נפשית?

בני אדם סובלים סבל נפשי כאשר הם מקנאים, מתגעגעים, מתוסכלים ומאבדים ובכל זאת לא מגדירים אותם כסובלים מהפרעת נפש.

ג. "הנחת החיים" או יכולת ההישרדות

דיון בהגדרה של מחלה נפשית שנשען על הסבל הנפשי בלבד משאיר אותנו כמעט לחלוטין בתחום הסובייקטיבי. ננסה להוסיף לכך את שאלת הבסיס לתפקוד בחיים.

למרבה הצער, גם כאן אין בשורות חד משמעיות ומדובר בעניין חברתי ותרבותי. לכן, נניח הנחה בסיסית והיא "הנחת החיים". נלך לרגע לתחום החי ונאמר בקלות שבעל חיים אשר האינסטינקטים שלו לא יהיו חדים, לא יוכל להשיג מזון, להגן על עצמו, לטרוף או להתחבא מטורפים ולמצוא לעצמו מקום מתאים לשינה. אם נלך צעד אחד נוסף, נאמר כי אצל מינים רבים לא רק זאת, אלא שאלה הם תנאי הבסיס כדי שבעל החיים יוכל להעמיד צאצאים ולדאוג להישרדותם עד שיעמדו ויתפקדו בכוחות עצמם.

את "הנחת החיים" הזו אפשר להקביל ליכולת ההישרדות ובעולם החיות אנחנו יכולים להבין את זה בקלות. מי ששורד, איך שהוא שורד, בדרך שהוא מצא לחיות מקבל ציון עובר.

אבל העולם החברתי והתרבותי של בני האדם איננו מאפשר לנו להישען על יכולת ההישרדות לבדה כאינדיקציה לבריאות נפשית או מנגד למחלת נפש. המערך הסוציאלי בחברות השונות מאפשר רשתות הגנה שונות, אפשר מאפשרות לאנשים שיש להם קושי להתקיים להישען על אחרים, לפעמים בצדק אך לעיתים גם לא.

ד. פגיעה בתפקוד האנושי בחיים

אנחנו נאלצים אם כך להניח לעולם החיות ולשאול על התפקוד של האדם בשדה החברתי והתרבותי, מתוך תקווה להשיג כאן בסיס להישען עליו כדי להגדיר או לפחות להתקרב להגדרה טובה של מחלת נפש.

מהם תפקודי החיים שיוכלו לשמש אותנו בקביעה אם אדם הוא בריא או לוקה בנפשו. האם קבלת ציונים טובים בבית הספר הם סימן לבריאות נפשית? מה לגבי קשרים עם חברים ובני משפחה? האם קושי במציאת בן זוג היא בעיה נפשית? האם עודף משקל הוא בעיה בריאותית או שיש לה קשר לבעיה נפשית? ומה לגבי רחיצת ידיים מרובה?

האם אהבה אובססיבית היא מחלה נפשית? ומה לגבי הזיות שמיעה או מחשבות פרנואידיות?

כפי שאתם מבינים, אפשר להמשיך ולשאול שאלות כאלה ללא סוף ובהחלט יהיו מי שיטענו בעד ויש מי שיאמרו נגד.

ה. הגדרות פורמליות לאבחנה של הפרעה נפשית ומחלות נפש

הגדרות פורמליות ראשונות בתחום מחלות נפש החלו להופיע אי שם במאה ה-19, ובשנת 1844 פרסם איגוד הפסיכיאטרים האמריקני חומר ראשוני בנושא במטרה לנסות ולסדר את ההמשגה והתקשורת בין רופאים, בנוגע לחולים שאושפזו בבתי חולים כתוצאה מבעיות נפשיות.

מהלכי ההגדרה והסיווג נמשכו כמאה שנים בצורות שונות עד להופעתו של המדריך המפורסם -DSM - Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders בשנת 1952. ההוצאה האחרונה של הספר התרחשה בשנת 2013 של ה- 5-DSM

גם ארגון הבריאות העולמי מפרסם התייחסויות ומידע בקשר להפרעות נפשיות ומפיק את ה ICD - International Classification of Diseases שכולל מיון של מחלות בעולם, כולל הפרעות נפשיות.

תמצית ההגדרה להפרעה נפשית על ידי ה 5-DSM מתייחסת להפרעות בתחום הקוגניטיבי הרגשי או ההתנהגותי שיש בה תפקוד לקוי במה שאמור להיות התפקוד הנפשי הנורמלי. בנוסף, ההפרעה מלווה במצוקה אישית, בפגיעה בכושר החברתי ובתחום התעסוקה ויכולה להיות זמנית או כרונית.

ספרי הסיווג להפרעות נפשיות מנסים להביא בחשבון גם את ההיבט התרבותי ולהחריג מצבים צפויים של הפרעה נפשית כמו מצבים של דכדוך בעקבות אובדן משמעותי. בנוסף, המדריכים הללו עוברים עריכה ושינויים בהתאם לגילויים חדשים, תפיסות חברתיות חדשות ושינויים תרבותיים.

כפי שניתן להבין המדריכים הללו יכולים כנראה להוות בסיס לאבחנה, אך הפתח לפרשנויות וחילוקי דעות גדול מאוד.

ו. אז האם אם יש לי הפרעה נפשית או לא? האם אני בריא או חולה?

ראינו על קצה המזלג כי בתחום הבריאות הגופנית, יכולים להיות מצבים שבהם קשה לאבחן או קשה לקבוע אם יש מחלה או אם מתפתחת מחלה. יחד עם זאת, כאשר מתפתחת מחלה גופנית ישנו סיכוי סביר, בהתאם למחלה, שתהיה פגיעה ממשית בגוף ובמקרים חמורים יכולה המחלה לגרום לפגיעה באיברים בגוף ואף לגרום למוות.

נראה כי בתחום מחלות הנפש הדברים קצת פחות ברורים. אנחנו יודעים כי ביחסים חברתיים וגם ביחסים של אדם עם עצמו ישנם קונפליקטים והתייחסויות פנים אישיות.

על מישהו שעושה דברים שבל יעשו מבחינתנו נוכל לומר שהוא "חולה בראש" או מטורף ואדם גם יכול לומר על עצמו שהוא דפוק.

האם זה אומר שזה שאמרנו עליו שהוא משוגע חולה? האם באמת ניתן להגדיר את זה שחושב על עצמו שהוא שרוט כמי שנכלל בהגדרה למחלה נפשית?

הגם שמהבחינה התיאורטית, הקביעה לגבי קיומה של מחלת נפש אינו תמיד פשוט, אין הדבר אומר שזה לא אפשרי.

המצפן שהוצג כאן לגבי הבריאות הגופנית היה הפגיעה הפוטנציאלית בגוף וכידוע ישנן מחלות נפש שבגינן אנשים פוגעים בעצמם או באחרים.

מנגד, אנו יודעים על מקרים רבים שבהם בני אדם סובלים מכאבים בגוף, אך בדיקות רפואיות לא מעלות ממצאים רלוונטיים ובהתאם לכך גם לא ניתן טיפול מתאים וגם לא מתרחש תהליך של החלמה.

ז. הערכה מקצועית ורצון לקבל טיפול

מחלות גופניות ברורות וגם מחלות נפש קיצוניות מאפשרות לנו לקבוע בוודאות כי ישנה מחלה. אבל בתחום הנפשי, אנחנו צריכים לשאול את עצמנו אם זה ורק זה הוא מה שמעניין אותנו.

נראה כי החיפוש אחר אמת אובייקטיבית לצורך קביעת קיומה או שלילתה של מחלת נפש אינו פשוט ולכן ננסה לקחת עמדה אחרת.

האדם חי בחברה וחוסר היכולת שלו לתפקד בה בצורה טובה עשויה ללא ספק לגרום לסבל. קונפליקטים בין אישיים, חוסר הצלחה בהגשמת של מטרות בחיים, חרדות, דיכאון, קשיים ביחסי אהבה ועוד.. האם חייבים להגדיר אותם בתור מחלה נפשית כדי להחליט אם לקבל טיפול או לא?

בחברה המערבית, במיוחד בשנים האחרונות, מתרחשים תהליכים מרחיקי לכת בנוגע לחופש הפעולה האינדיבידואלי, ניתן ערך למימוש עצמי ובחירה אישית בנפתולי החיים. במקביל, המסורת מאבדת עוד ועוד מכוחה. כל אלה מטילים על היחיד את המשקל העיקרי בניהול חייו ומציבים בפניו את האחריות לגורלו.

מנקודת מוצא זו יכול כל אדם לשאול את עצמו אם הוא רוצה לדעת על עצמו, על הסיבות שבגללן הוא סובל, על ההיבטים הנפשיים שבגללם הוא איננו מצליח או לא מוצא את דרכו.

ניסיון לבירור כזה יכול להיעשות באופן עצמאי ויכול גם להיעשות יחד עם איש מקצוע.

התוצאה של מהלך כזה יכולה לאפשר לאדם להסיט מעט את השאלה "האם יש לי הפרעה נפשית", לשאלות כמו "מה אוכל לדעת על עצמי ואיך אוכל לחיות את חיי".