חוקי אסוציאציות וטיפול פסיכואנליטי

משחקי אסוציאציות

במשחקי אסוציאציות שמוכרים לרבים, אחד המשתתפים אומר מילה ראשונה וכל משתתף אומר את המילה הראשונה שעולה בראשו וכך הלאה, בכל מיני גרסאות של המשחק.

המשחק מעורר פרצי צחוק בקרב המשתתפים מכיוון שיש בו רגעים רבים של הפתעה. כאשר נזרקת מילה לחלל האויר היא מעוררת אצל כל המשתתפים אסוציאציות.

מצד אחד יכולה להיות הזדהות גדולה עם האסוציאציה שיאמר המשתתף הבא, אבל לעיתים, ברגע שנאמרת המילה הבאה על ידי המשתתף שתורו הגיע, מתגלה פער בין כל אחד מהמשתתפים למשתתף שאמר את המילה האחרונה.

המשתתפים צוחקים מ"איך שהראש שלו עובד".

זאת אומרת, שכאשר משחקים במשחק אסוציאציות, ברור למשתתפים שהאסוציאציה של המשתתף נוגעת לעולמו הפנימי, כפי שהדבר מוכר מהאמרה: "אדם מדבר מהרהורי ליבו".

המסקנה פשוטה, אם רק נקשיב כשאנשים מדברים, נוכל אולי ללמוד עליהם דברים חשובים.

מהן אסוציאציות?

פירוש המילה אסוציאציה ובאנגלית Association הוא איגוד, אגודה כלומר דברים שיש ביניהם חיבור.

כאשר אנחנו מדברים על אסוציאציה במובן הפסיכולוגי, אנחנו בעצם יכולים לשאול מדוע שרשרת אסוציאציות הופיעה בדרך שהופיעה ומה אנחנו יכולים ללמוד מכך על מי שאמר אותה.

אתם מוזמנים לעשות ניסיון !

אם אני אומר את המילה שרביט, מה תהיה האסוציאציה שלכם?

אפשר להניח שעבור רבים מכם האסוציאציות שיעלו הן מלך אולי המילה קסמים.

המילה שרביט לא נמצאת עבור רובנו בשימוש יומיומי ולכן אפשר לשער במידה טובה את מה שהצעתי כאן.

אבל אם תצטרכו להמשיך את המשפט "העציב אותי ש....", סביר להניח שנתחיל לשמוע מגוון רחב של תשובות אישיות.

יותר מכך, אסוציאציות שיגיעו בהמשך למשפט הזה יפתחו עוד דרכים לאזורים הנפשיים האינטימיים של כל אחד ואחת.

חוקי אסוציאציות: כיצד אסוציאציות פועלות?

כאשר אנחנו שואלים כיצד אסוציאציות פועלות, אנחנו שואלים בעצם מה מחבר בין רעיון נפשי אחד לזה שבא אחריו, ולזה שבא אחריו וכך הלאה.

מפליא אולי לדעת, אבל אריסטו ניסח כבר לפני כ 2300 שנה מספר כללים שמחברים בין רעיונות נפשיים, כלומר, בין אסוציאציות. פילוסופים ופסיכולוגים שחקרו את הנושא בשנים מאוחרות יותר, הוסיפו וחיזקו את רעיונותיו הבסיסיים.

נתבונן בשלושה חוקי אסוציאציות מרכזיים:

1. חוק הדמיון – חוק הדמיון קובע שמילה או רעיון כלשהם עשויים לעורר בנו מילה או רעיון דומים. לדוגמא, אם נאמר את המילה "עגבניה", הדבר עשוי לעורר אצלנו אסוציאציות למלפפון, בצל או פלפל. כמובן, שבמקרה הזה הדמיון הוא ההשתייכות של המילה הראשונה למשפחת הירקות.

2. חוק הניגוד – על פי חוק הניגוד מילה או רעיון מסוימים יכולים לעורר אצל האדם אסוציאציה למילים או רעיונות שנמצאים בניגוד אליהם. במקרה כזה אם תיאמר המילה "שמחה" יכול להתעורר אצל השומע המחשבה על עצב. בתחומים מסוימים הניגוד יכול להתעורר ביתר קלות, למשל כאשר נאמר את המילה "גבוה" או את המילה "שחור". 

3. חוק הסמיכות – כאן נוצר חיבור במערך הנפשי בין דברים שהתרחשו באותו מקום או באותו הזמן. למשל, אם מזכירים את המילה "חול", היא עשויה לעורר אסוציאציה למילה "ים" כדברים שמצויים בסמיכות. באופן אחר אם מזכירים את המילה "לילה", עשויה לעלות בסמיכות לה אסוציאציה ל"שינה".

חוקי האסוציאציות הללו מהווים את הבסיס להבנה איך רעיונות נפשיים מתקשרים אחד לשני ויוצרים את השרשרת הארוכה של האסוציאציות המנטליות שלנו.

מאחר וכל אדם הוא עולם ומלואו, כאשר נוגעים בהקשרים אישיים, האסוציאציות יכולות לפתוח לנו פתח ללא מודע הייחודי של הסובייקט.

השימוש שנעשה באסוציאציות בטיפול פסיכואנליטי

בימים הראשונים שד"ר זיגמונד פרויד החל את עבודתו הקלינית והמחקרית, לפני למעלה ממאה שנים, הוא חיפש דרכים להגיע למידע החבוי של המטופלים, מידע שעל פי הדרך הטיפולית החדשה, היה נחוץ על מנת כדי שתתרחש תרפויטיקה, כלומר שיתרחש ריפוי.

אחת הדרכים המעניינות שהוא מצא היה להקשיב לחלומות של המטופלים ולהפוך את הגרסה הגלויה והמבולבלת, שאנחנו מכירים מהחלומות, לפירוש בהיר שנוגע לעניינים הנפשיים המעסיקים את המטופל ולחבר אותם להיבטים הלא מודעים שקשורים בהם.

טיפול פסיכואנליטי חותר לגלות את הלא מודע ואסוציאציות חופשיות היתה דרך נוספת לעשות זאת. יחד עם זאת, אני יכול לספר לכם שבקליניקה זה נעשה באופן מעט שונה ממשחק האסוציאציות מכיוון שהדיבור האסוציאטיבי יכול להיות קצת יותר קשה למעקב.

כאן בעצם צריך לקשור בין רעיונות שמובעים בכמה מילים או משפטים בתוך מהלך של דיבור חופשי, דבר שיכול להיות קצת יותר מורכב מאסוציאציות של מילים בודדות, כפי שהדגמתי קודם.

ההנחיה של פרויד למטופלים היתה לדבר באופן חופשי, בלי מעצורים על העניינים שבגינם הם הגיעו לטיפול. יותר מכך, אם עולה זיק של מחשבה אסוציאטיבית, לא לבלום אותו, אלא לאפשר את הביטוי שלו.

תוך זמן קצר התבררו שני דברים מרכזיים. האחד הוא שאכן ניתן להתקדם בצורה כזו, לגלות דברים חשובים ולקדם את הטיפול. הדבר השני הוא שברגעים מסוימים שטף האסוציאציות נעצר, דבר שפורש על ידי פרויד כהתנגדות.

הרעיון סביב ההתנגדות היה שדברים לא כל כך נעימים שעומדים להתגלות מקבלים כמו דחיפה חזרה או בלימה על ידי מנגנוני ההגנה, שהידוע שבהם הוא מנגנון ההדחקה.

התנגדות כזו חושפת למעשה את קיומו של קושי מסוים שכדאי לברר אודותיו, על מנת לטפל בו ובכך לקדם את הטיפול בצד של האגו ולפנות את הדרך להמשך גילויים מפתיעים ומעניינים בדרך האסוציאטיבית.